גידול של 5% בהוצאה הפרטית על שירותי רפואה

חלקה של ההוצאה הממשלתית במימון ההוצאה הלאומית לבריאות ירד בעשור האחרון משלושה רבעים לכדי שני שלישים. הירידה במימון הממשלתי השפיעה על הצריכה של משקי הבית, בו גדלה ההוצאה הפרטית על שירותי רפואה מ-3.7% מכלל ההוצאה ל-5%, כאשר עיקר הגידול היה בביטוחים מרצון ובהשתתפויות בתשלום. כך עולה (ב', 21.01.08) ממחקר חדש על מימון מערכת הבריאות בישראל - 2005-1995, שערך מרכז טאוב. המחקר נערך על-ידי פרופ' דב צ'רניחובסקי.

מנתוני המחקר עולה, כי בקרב 2.4% מבתי האב בישראל (48,000 בתי אב וכ-161,000 נפש) נרשמת הוצאה של למעלה מ-20% מסך הוצאות משק הבית לשירותי רפואה. ממרכז טאוב נמסר, כי הוצאה זו עלולה להכניס את משק הבית "לנטל כבד מאוד עד בלתי אפשרי" מבחינת צריכה ורווחה.

עוד עולה, כי כ-1.4% מבתי האב (28,000 בתי אב וכ-93,000 נפש) הם מתחת לקו העוני, עקב הוצאה פרטית על סעיפי רפואה חיוניים, הכוללים: "השתתפויות", "ריפוי שן" ו"ביטוחים משלימים". 80%-75% מהציבור מחזיקים ביטוחים אלה. ממרכז טאוב נמסר, כי ההוצאה הפרטית על סעיפים אלה מעמיקה את העוני ושקולה להטלת מס בשיעור של 7% על המשפחות החיות מתחת לקו העוני.

ממצא נוסף שעולה מהמחקר, מראה על עלייה במספר המשפחות העניות אשר נמנעות מהוצאה על שירותי רפואה הנחוצים עקב ההשתתפות הגבוהה בתשלום עבורן. יש לציין, כי משפחות אלה שמצבן גרוע, אינן נכללות בממצא זה.

מרכז טאוב מציין את הגורמים לעלייה ואי-השוויון במחירי שירותי הרפואה: עלייה בחלקו של "מס הבריאות" במימון הציבורי שיש לו תקרת מס והוא חל גם על גמלאות; ירידה בחלקו של המימון הציבורי מכלל המימון לטובת המימון הפרטי; אי-מימוש פוטנציאל הגידול בשוויוניות באמצעות גידול בביטוחים מרצון כתחליף להוצאה ישירה מהכיס, במקום כתחליף למימון ציבורי כפי שקרה.
מממצאי המחקר עולה, כי הגדלת חלקו של המימון הפרטי, הביאה לאינפלציה מואצת בעלות שירותי הרפואה - לפחות במגזר הפרטי. עוד נמצא, כי בהמרת המימון הציבורי במימון פרטי, כל שקל בהוצאה פרטית קונה פחות ופחות משקל בהוצאה ציבורית.

במרכז טאוב מדגישים, כי מימון שירותי רפואה, המבוסס על עקרונות של מימון ציבורי, נועד לקדם שוויוניות ובקרה על גידול ההוצאה הלאומית לבריאות.

ממרכז טאוב עוד נמסר, כי ההוצאה בישראל היא מהנמוכות בהשוואה למדינות המפותחות - OECD. במקביל, נשחק באופן עקבי חלקו היחסי של המימון הציבורי בישראל, אשר ירד מ-74% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בתחילת התקופה ל-64% בשנת 2006.