הבטן מלאה והמוח ריק

מוחם של אנשים הסובלים מעודף משקל, מסתבר, לא ממש יודע מתי הקיבה שלהם מלאה. למסקנה זו הגיעו חוקרים בעזרת שימוש בסריקות מוח.

החוקרים, מ"National Institute on Drug Abuse" השתמשו בסריקות מוח בזמן אמת כדי לחקור התנהגויות ממכרות. הם בחנו גם את האינטראקציה בין התנהגויות אכילה לתפקודי המוח.

במסגרת המחקר, 18 משתתפים בלעו בלונים - מעין כובענים מלטקס שנקשרו עם חוט דנטלי והוצמדו לצינורית ארוכה. ברגע שהבלונים היו בקיבתם של המשתתפים, מילאו אותם החוקרים במים בטמפרטורת הגוף. הרעיון היה לחקות אכילת כמות מספיקה של מזון כדי למלא את הקיבה.

כשהבלונים מולאו, סרקו החוקרים את מוחם של המשתתפים. בזמנים שונים במהלך הניסוי - כשהבלונים היו מלאים בחלקם או במלואם - נשאלו החולים עד כמה חשו מלאים ושבעים, עד כמה חשו שלא בנוח, מה מידת הרעב שהרגישו ועד כמה רצו לאכול. המשתתפים לא אכלו מהשעה שבע בערב שלפני הניסוי, שבוצע בין השעות 11 בבוקר ועד אחת בצהריים.

כשהצינורית ירדה לאורך גרונם דיווחו המשתתפים - אולי לא במפתיע - כי הרגישו רק מעט פחות רעב ומעט יותר תשוקה למזון לעומת המצב בו הבלונים היו מלאים.

נתון מעניין נוסף - ככל שהמשתתף היה רזה יותר, כך גבוהה יותר היתה הסבירות שהוא ידווח על מלאות כשהבלון יהיה מלא. ככל שהמשתתף היה שמן יותר כך הוא גם הרגיש פחות מלא אפילו כשהבלון היה מלא במים.

מילוי הבלונים עורר תגובה בשקד - החלק של המוח השולט בתגובות הרגשיות - ואולי בהתנהגות האכילה. ניסויים הראו כי הסרה של חלק ספציפי מהשקד גורמת לבעלי חיים לאכול בצורה בלתי מבוקרת.

עובדה מעניינת היא שהחלק האחורי של השקד הפך פעיל כשהמשתתפים דיווחו על תחושת מלאות.

המחקר, לדברי החוקרים, מספק את הראיות הראשונות לקשר בין הצד השמאלי של השקד לתחושת הרעב במצב של מלאות הקיבה ומראה כי הפעלת אזור זה במוח מדכאת את הרעב.

החוקרים מאמינים כי אופציות הטיפול האפשריות בהשמנה יהיו התנהגותיות, רפואיות או ניתוחיות.

* ממצאי המחקר פורסמו בגיליון פברואר של העיתון "NeuroImage".