שני מאסרי עולם לרוצח הקשישות

ביהמ"ש המחוזי בחיפה גזר (יום ב', 14.1.08) שני מאסרי עולם מצטברים ועוד 20 שנות מאסר על רוצח הקשישות, רוני פרץ.

פרץ, תושב קריית אתא הורשע לפני כשבועיים ברצח של שתי קשישות, בשוד ובגרימת חבלות מחמירות. בהחלטה על עונשו כתבו השופטים, יוסף אלרון, רון סוקול וכמאל סעב, כי "לא בכל יום נתקלים אנו בפשעים חמורים כפשעיו של פרץ, אשר כמעשה שטן חבל בקרבנותיו לא רק עד זוב דם אלא עד אשר נפחו את נשמתם תחת ידיו המגואלות בדמם".

הרוצח התחזה לדוור

מהאישומים שהוגשו נגד פרץ עולה כי כניסתו לבתי קורבנותיו, פרידה ויזל ז"ל בת 89, ילנה נאומבקין ז"ל בת 80, נעשתה בתואנה כי הוא דוור המביא לביתן דואר רשום. לצורך כך הצטייד במחברת ובה רישומים "אשר נחזו להיות רישומים של דואר רשום". פרץ רצח את ויזל במכות ובחניקה, הוא נטל לאחר מכן את ארנקה ובו 800 שקלים ועזב את הדירה "כשהוא נועל אחריו את דלתותיה". את ילנה נאומיבקין ז"ל הוא גם דקר בסכין בראשה ובכתפה. "הוא גרר אותה מהסלון לחדר השינה, שם כפת אותה בעזרת החבלים בידיה וברגליה תחב מגבת לתוך פיה וקשר את המגבת בחבל סביב צוארה". פרץ גם גנב ממנה את כספה, 400 שקלים. הוא הורשע בשוד שני קשישים נוספים, אחד מהם יצחק היינריך ניצל לאחר שהעמיד פני מת.

פרץ, לדברי השופטים "יכול על נקלה לשאת על מצחו כאות קין את דבר היותו רוצח סדרתי, וכי המעשים שביצע, אשר במהלכם קיפד את חייהן של שתי קשישות, ושניים נוספים, קשיש וקשישה, שרדו אך בנס את רגעי הזוועה של שדידתם הברוטאלית על-ידיו, הם מהחמורים ביותר בקודקס הפלילי". הם הוסיפו כי לא בכדי צירפה התביעה לטיעונים לעונש תמונות שתיים מהקורבנות, פרידה ויזל ז"ל בת ה-89 וילנה נאומבקין ז"ל בת ה-80, "כפי שנמצאו כשגופותיהן שרועות על רצפת ביתן, תוצאת מעשי ידי הנאשם, אשר גרם באכזריות יוצאת דופן לסיום טרגי של חייהן בערוב ימיהן, כל זאת לשם בצע כסף".

לא נמצאה נקודת אור בודדת

הם הוסיפו כי "בודדים הם התיקים המגיעים לפתחו של בית המשפט שבהם לא נמצאת אף לא נסיבה מקלה אחת לזכותו של הנאשם, ואף לא נקודת אור בודדת שתוכל להאיר ולו במעט את חשכת המעשים שביצע. כזה הוא התיק שבפנינו, שכן הנאשם פעל באורח מתוכנן היטב, וכשהוא מונע על-ידי בצע כסף, לא היסס לפגוע באכזריות בקשישים דלי כוח, אשר פתחו בפניו, בתמימותם, את דלתות בתיהם". עינינו הרואות, כתבו עוד השופטים, "עד כמה זולים וחסרי ערך היו חיי קשישים אלה בעיני פרץ, אשר לאחר שגזל את כספם, ופגע קשות בגופם, הותירם בביתם חסרי אונים, לעתים כפותים בלא יכולת תנועה, מדממים וחסרי הכרה, והגדיל והוסיף כאשר נעל את הדירות מבחוץ, לקח את המפתחות והקשה על האפשרות למציאת הקרבנות ולהגשת עזרה. אפשר שחייהן של ילנה נאומיבקין ז"ל ופרידה ויזל ז"ל היו ניצלים אילו נמצאו קודם למועד שבו נמצאו לבסוף, באקראי". השופטים הדגישו כי פרץ לא הביע חרטה גם לאחר שהוכרע דינו אלא "בחר לברוח מהאמת העובדתית והמשפטית אשר הוכחה מעבר לכל ספק בעניינו".

בנימוקים לעונשו כתבו השופטים כי "אין כל מניעה לגזור על פרץ עונשי מאסר בגין כל אחת מהעבירות שבהן הורשע באישומים השונים ובגדרי כל אישום ואישום. יתרה מזו, הלכה היא מלפני בית המשפט כי ניתן לגזור על הנאשם המורשע ברציחתם של מספר קרבנות, עונשי מאסרי עולם מצטברים, כאשר הדבר נעשה באירוע אחד, ועל אחת כמה וכמה בענייניננו, כאשר הורשע הנאשם ברציחתן של ויזל ונאומיבקין ז"ל במועדים שונים ובאירועים שונים...נסיבות ענייננו חמורות הן, חמורות מכדי להצדיק חפיפה בין העונשים שיש לגזור על הנאשם. אכזריות, תאוות בצע ואדישות לחיי אדם שימשו במעשי הנאשם בערבוביה, ולפיכך יש לגזור על הנאשם עונשים נפרדים ומצטברים ביחס לעבירות שביצע".

על פרץ נגזרו "שני מאסרי עולם בגין רציחתן של פרידה ויזל וילנה נאומיבקין ז"ל שירוצו במצטבר זה לזה. כמו כן נגזרו עליו 20 שנות מאסר בפועל בגין יתר פשעיו, כעולה מהרשעתו בכתב האישום - אשר ירוצו במצטבר לעונשי מאסר העולם המצטברים".