הצ'ק התיישן - כי הבנק נרדם

שופט בית משפט השלום בתל אביב עודד מאור דחה תביעה של בנק דיסקונט נגד פלורין דרעי, שנפתח נגדה תיק בהוצאה לפועל, לביצוע צ'ק על סך 5,427 שקל משוך ליום 01.10.99, בנימוק של התיישנות. הבנק חויב לשאת בהוצאותיה של דרעי בסך 1,000 שקל.

בדיון מקדמי, טענה דרעי, באמצעות עו"ד אברהם גפן, כי סעיף 96 לפקודת השטרות קובע כי אין להיזקק לתביעה על-פי צ'ק נגד מסב, אם חלפו שנתיים מתאריך פירעון הצ'ק. מכיוון שהצ'ק נושא את התאריך 01.10.99 ותיק ההוצאה לפועל נגדה נפתח רק ב-16.10.07, עקב בקשה לצרף אותה כחייבת בתיק ההוצאה לפועל, שהוגשה ב-03.09.07.

בא כוח הבנק, עו"ד אמיר גרינברג, טען בדיון כי על-פי הוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה מיום שנולדה עילת התביעה, וסעיף 8 לחוק קובע כי אם נעלמו מעיני התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו. נציג הבנק גם ציין כי לפי פסיקה של בית המשפט העליון (ע"א 242/66), זהות הנתבע היא חלק אינטגרלי מעילת התביעה.

לדבריו, הצ'ק הוגש לביצוע בהוצאה לפועל בעת שהבנק עדיין לא ידע מיהי המסבה, מאחר שעל הצ'ק היה רשום "פלורנס דרעי". ואילו בספח תעודת הזהות שלה רשום פלורין דרעי. אילו הופיע שמה האמיתי, היה הבנק יכול לגלות את מספר זהותה. רק בספטמבר 2007 כאשר מושכת השטר, אילנה בן שבת, הגישה בקשה לצירוף דרעי לתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד בן שבת, נודע לבנק שמה המלא ולכן הסכים לצרפה. לפיכך ביקש נציג הבנק לראות את תחילת מועד תקופת ההתיישנות מהרגע שנודעו לבנק הפרטים.

חוסר מעש

בהחלטתו לדחות את עמדת הבנק, כתב השופט מאור, כי אינו סבור שסעיף 8 לחוק ההתיישנות חל במקרה זה. אומנם לכאורה, על-פי חתימת ההסב "פלורנס דרעי" לא ניתן ללמוד על זהותה. אבל הבנק היה יכול לפנות לבן שבת ולברר איתה מי היא אותה "פלורנס דרעי" שחתומה בחתימת היסב על גבי הצ'ק, ולאתרה. "נראה שהסיבה לאי הידיעה נעוצה בחוסר מעש מצידו של הבנק לברר את זהות המסבה, ולא באי האפשרות לברר את זהותה, כטענתו", כתב השופט. והרי הבנק עצמו הודה שרק לאחר שבן שבת ביקשה לצרף את דרעי לתיק ההוצאה לפועל, היא צורפה. במלים אחרות, אלמלא בקשה זאת בן שבת, לא היתה דרעי מצורפת לתיק והבנק לא היה נוקט הליכים נגדה.

השופט הדגיש כי מדובר בתביעה שקרית של בנק נגד מסב. את תיק ההוצאה לפועל פתח הבנק ב-1999. "אינני סבור שעל תובע שהוא, ולבטח בנק - לישון על זכויותיו ולא לפעול נגד כל הנתבעים האפשריים, או למצער לנסות ולאתר את כל הנתבעים האפשריים", כתב השופט. "ואם בוחר התובע - במודע - שלא לעשות דבר, עליו לקחת בחשבון אף את האפשרות כי תביעתו תתיישן, כפי שאכן קרה במסגרת תיק זה".