עובד עיריית ת"א שהורשע במרמה נשלח לכלא

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה (יום א', 13.1.08) את ערעורו של משה עמר, עובד מחלקת חזות העיר בעיריית תל אביב על החלטת בית משפט השלום להתעלם מעסקת טיעון שלפיה היה אמור להיענש בעבירות שירות תמורת הודאתו בשני אישומים של מרמה והפרת אמונים, ולגזור עליו עונש של שנה מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי וקנס.

השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ותחיה שפירא הביעו תמיהה על הסכמת הפרקליטות להחליף את האישומים של קבלת שוחד שהוגשו קודם לכן נגד עמר באישומי מרמה והפרת אמונים, למרות שהמשיך להודות בעובדות שפירושן קבלת שוחד.

על-פי פסק הדין, דרש עמר וקיבל 5,000 שקל מאדם שנזקק לרישיון עסק, כדי לזרז את ההליכים לקבלת אישור משרד הבריאות להפעלת מזנון. ולאחר מכן דרש וקיבל מהאיש עוד 5,000 שקל כדי לזרז את ההליכים בעיריה עצמה למתן רישיון העסק. עמר גם דרש מאדם שנזקק לרישיון עסק, 2,500 דולר, וקיבל ממנו שיק על סך 15,400 שקל. יחד עם עמר הועמדה לדין עוד עובדת שהוצגה כאדריכלית שתטפל בחלק הטכני של הגשת הבקשה.

במסגרת עסקת הטיעון שלפיה הודה במרמה והפרת אמונים במקום בשוחד, הוסכם כי על עמר יוטל עונש מאסר של 3 חודשי עבודות שירות. מכיוון שעמר לא נמצא כנראה מתאים לעבודות שרות, הודיעה פרקליטות המדינה לבית המשפט כי "על אף החומרה שבכתב האישום, החלטנו להסתפק בעונש של מאסר על תנאי".

אולם שופט בית משפט השלום חנן אפרתי, לא כיבד את הסדר הטיעון והטיל על עמר שנה מאסר בפועל; שנה וחצי מאסר על תנאי; ו-10,000 שקל קנס. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי חזרו הן ההגנה והן הפרקליטות וביקשו לאמץ את עסקת הטיעון. הם אף ציינו כי נגד הנאשמת השנייה בתיק, עוכבו ההליכים.

לקיחת שוחד במלואה

את פסק הדין שדחה את הערעור נימקו השופטים בעיקר בעובדה שעמר הודה בכל המעשים שיוחסו לו. השופטים ציינו כי לא הובררה להם הסיבה להסכמת המדינה לוותר על הסעיף של לקיחת שוחד. הפרקליטה שייצגה את המדינה בערעור הסבירה כי היו "קשיים ראייתיים". אבל השופטים קבעו שהעובדות שבהן הודה עמר לא שיקפו קשיים עובדתיים. השופטים גם סברו כי "חייב להיות מתאם בין העובדות המפורטות בכתב האישום לבין העבירה שאליה תורגמו. העובדות שפורטו לעיל מתעדות לקיחת שוחד בשני האישומים, במלואה".

עם זאת, הוסיפו השופטים כי "גם בהיבט של מרמה והפרת אמונים, מדובר בפעילות מושחתת מראשיתה ועד סופה. גם אם נאמץ את הוראת החיקוק שעליה הסכימו הצדדים, קרי, מירמה והפרת אמונים, ונאמר כי זו בלבד העבירה שעומדת נגד עינינו - אין ספק כי מדובר בנסיבות חמורות. ניתן לומר, החמורות ביותר שניתן להעלות על הדעת במסגרת עבירה זו".