בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל פסק דין של בית משפט השלום שחייב את יצרנית האלומיניום קליל לשלם למתד תעשיות יותר מ-1.6 מיליון שקל, והורה למתד לשלם לקליל כ-600,000 שקל. בכך קיבלו השופטים ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, ודליה גנות את ערעור קליל על פסק הדין. מתד חויבה לשלם לקליל הוצאות משפט בשתי הערכאות ושכר טירחת עורך דין בסך 30,000 שקל.
פסק הדין נגע לתביעה שהגישה מתד לבית משפט השלום בשנת 2003 להורות לקליל להשיב לידיה תבניות שהועברו אליה מחברת צינקל. מתד טענה כי קליל שהיא ספק מרכזי של חומר גלם בענף האלומיניום לבנייה ועוסקת בייצור ושיווק פרופילים, ניצלה את כוחה המונופוליסטי כדי לגרום נזקים כבדים למתד , שהיא לקוח העוסק בתחום האלומיניום ומתחרה בקליל בפלח שוק מסוים של מוצרים מוגמרים, בניית חלונות מיגון לחדרי ממ"ד.
לפי טענת מתד, עקב קריסת צינקל שסיפקה שנים את חומר הגלם למתד, התקשרה ביולי 2002 בהסכם עם קליל לאספקת חומר גלם. מכיוון שמתד מתחרה בה, נקבע בהסכם שקליל מתחייבת לספק למתד את ההזמנות בכל תנאי תוך 30 יום מיום ההזמנה וכי לא תנצל את המצב בשום צורה לטובתה כדי לגרום נזק כלשהו למתד במישרין או בעקיפין.
בית המשפט השלום פסק לטובת מתד
לטענת מתד, הפרה קליל את ההסכם בשיטתיות, כדי להכביד על מתד ולפגוע במהלך עסקיה באמצעות עיכובים ממושכים באספקת הזמנות למתד, בהעלאת מחירי הפרופילים למתד בניגוד להסכם, ובהרעת תנאי האשראי שקיבלה מתד בניגוד למוסכם.
ואילו קליל טענה כי מדובר בתביעה קנטרנית שכל מטרתה היא התחמקות של מתד מתשלום חובותיה לקליל. לדברי קליל, מתד היא שהפרה בשיטתיות את ההסכם ואיחרה בתשלומים.
ביולי 2003 הודיעה מתד על סיום ההתקשרות עם קליל תוך ביטול השיקים שמסרה לקליל בעבור הסחורה, בסך 640,188 שקל.
בית משפט השלום קבע כי מתד הוכיחה את טענתה בדבר איחורים של קליל באספקת חומרי הגלם, בניגוד להסכם. כמו כן קבע כי לא הוכחו פיגורים של מתד בתשלום שהצדיקו את הפיגור של קליל באספקת חומרי הגלם, וגם אם היו איחורים מפעם לפעם של מתד הם לא היו שיטתיים ומכוונים. כמו כן התקבלה הטענה בדבר הרעה לא מוצדקת של תנאי האשראי.
התעלמות מכללי ההוכחה
על פסק הדין ערערה קליל לבית המשפט המחוזי. היא טענה כי בית המשפט זיכה את מתד בפיצוי אסטרונומי של יותר מ-1.6 שקל המשתווה לכ-75% ממחזור המכירות של קליל למתד, וזאת בלא שמתד הוכיחה את הנזק שנגרם לה ולא הביאה כל נתונים מדויקים בעניין זה.
גם מתד ערערה, וטענה כי הפיצוי צריך להיות גדול יותר.
בפסק הדין שקיבל את ערעור קליל, ציין השופט ורדי כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום בדבר אחריותה של קליל כלפי מתד והפרת ההסכם בידי קליל, למרות שהן אינן נקיות מספקות. עם זאת, מצא שיש מקום לשנות את חישוביו של בית משפט השלום בדבר הנזקים.
השופט ורדי קבע כי בית משפט השלום התעלם מכללי ההוכחה הנדרשים להוכחת נזק והסתפק בעדות אהרון טביביאן, מנהל מתד, לקביעת הנזקים. מתד לא סיפקה ראיות להוכחת הנזק במידה מספקת, למרות שלא הייתה כל מניעה לספקן, אם באמת נגרם נזק, קבע השופט ורדי. לעומת זאת, עומדת תביעה ברורה של קליל לתשלום חוב של מתד בגין סחורה שקיבלה שלא שילמה בעבורה. תביעה זו הוכחה על-פי פסיקת בית משפט השלום.
השופט ציין כי הנזק היחיד שהוכיחה מתד, הוא נזק לעניין הוצאות המימון בגלל איחורים, בסך 120,000 שקל. סכום זה הפחית ד"ר ורדי מהסכום המוכח של החוב שעל מתד לשלם לקליל, כפי שנקבע בפסק הדין של בית המשפט השלום על סך 712,342 שקל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה