זוכה משריפת הרייכסטג - אחרי 75 שנה

הצעיר ההולנדי ששימש את הנאצים כשעיר לעזאזל בפרשת שריפת בניין הרייכסטג ב-1933, זוכה מכל אשמה, 75 שנה לאחר האירוע. כך מוסר העיתון הבריטי "גרדיאן".

מרינוס ון דר לובה, מובטל בן 24, הורשע בבית משפט נאצי באשמת הצתת בנין הפרלמנט הגרמני בברלין, מעשה ששימש את היטלר כאמתלה לבטל את כל החירויות ולכונן דיקטטורה. התובעת הפדרלית של גרמניה, מוניקה הרמס, ביטלה את הרשעתו של ון דר לובה, לאחר שעורך דין ברלינאי הפנה את תשומת לבה כי האיש עדיין לא זוכה לפי חוק שנחקק בגרמניה ב-1988, ועל-פיו ניתן לזכות כל אדם שהורשע בפשעים בבתי משפט בתקופה הנאצית. החוק מתבסס על הקביעה כי המשפט הנאצי היה מנוגד לכל רעיון יסוד של צדק. הזיכוי הוא סמלי בלבד ולא יביא לידי פיצוי יורשיו של ון דר לובה.

סימן מהשמיים

משטרת גרמניה עצרה את הצעיר ההולנדי לחקירה והודיעה כי הוא הודה בהצתת בניין הרייכסטג כדי לעורר התקוממות של פועלים נגד עליית הנאצים. היסטוריונים עדיין חלוקים בדעותיהם בנושא הזה. הנאצים טענו כי זו הייתה קנוניה קומוניסטית להשתמש בהצתה לצרכי תעמולה. רוב ההיסטוריונים המודרניים מסכימים כי ון דר לובה היה מעורב בדרך כלשהי בהצתה, אך עדיין אין הסכמה אם פעל לבדו או היו לו שותפים.

עקב ההצתה, בפברואר 1933, שרוקנה את הפרלמנט מכל תוכן והייתה אירוע מכריע בהקמת גרמניה הנאצית, הוצאה המפלגה הקומוניסטית אל מחוץ לחוק ומתנגדי הנאצים דוכאו בברוטליות. בלילה אחד נעצרו 1,500 פעילים קומוניסטיים.

כאשר נודע לו על השריפה, שאירעה זמן קצר אחרי שהתמנה לקנצלר, כינה אותה אדולף היטלר "סימן מהשמיים" שעמד להתרחש פוטש קומוניסטי. ביום שלאחר שריפת הרייכסטג הוצא צו שהביא להשעיית כל החירויות ולסגירת עיתונים ופרסומים אחרים שהתנגדו לנאצים.

עשרות שנים של מאבק

ון דר לובה, שהגיע לגרמניה כדי לממש את אמונותיו הפוליטיות, הועמד לדין בלייפציג ב-1933 עם ארבעה אחרים, והואשם בעבירות של הצתה וניסיון להפיל את הממשלה. רק ון דר לובה הורשע. הוא הוצא להורג בינואר 1934.

הזיכוי המלא ניתן לו לאחר מאבק משפטי שניהלו יורשיו במשך עשרות שנים לטיהור שמו. ב-1967 שינה בית משפט בברלין בצעד מוזר את עונשו של ון דר לובה ל-8 שנות מאסר. ב-1980 ביטל בית המשפט את גזר הדין לחלוטין, אבל ב-1981 הפך בית משפט פדראלי את פסק הדין בנימוק שוון דר לובה היה בכלל משוגע. הלוחמים לטיהור שמו המשיכו במאבקם וטענו כי ון דר לובה הורשע בבית משפט נאצי, ועל כן כל הקביעות נגדו מפוקפקות. רק חקיקת החוק ב-1998 איפשרה להעניק לו זיכוי מוחלט, אם כי לא ברור מדוע היה צורך להמתין עוד 10 שנים עד שהוא ניתן.