תקדים: חברת ביטוח חייבת להתריע על התיישנות

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בפסק דין תקדימי כי במו"מ בין תובע לבין חברת ביטוח על הסדרת זכויותיו, הייתה חברת הביטוח חייבת ליידע אותו על הסכנה להתיישנות תביעתו. מכיוון שלא עשתה זאת עברה בכך על חובת תום הלב.

פסק הדין קיבל ערעור שהגיש התובע, באמצעות עו"ד דוד פייל, על דחיית תביעתו בבית משפט השלום.

פסק הדין נגע לאשפוזו של איש עסקים ישראלי ב-1996 בבית חולים בקפריסין, לאחר שלקה באוטם חריף בשריר הלב, עקב ויכוח קשה עם אחד מעובדיו. איש העסקים פנה למוסד לביטוח הלאומי בבקשה להכיר בנכותו בגלל תאונת עבודה. המוסד נעתר לפנייתו ופסק לו 25% נכות. איש העסקים סבר כי אלה אחוזים נמוכים מדי בהתייחס למצבו, וערער על כך. במקביל פנה לחברת הביטוח "מגדל" שבה בוטח בפוליסת תאונות אישיות, וביקש לקבל פיצוי על מחלתו, שנגרמה מתאונת עבודה - שהיא תאונה שהפוליסה חלה עליה.

עקב ערעורו למוסד לביטוח לאומי על גובה הנכות שנפסקה לו, וציפייתו להגדלת מכסת הנכות שלו, ביקש האיש מחברת מגדל, לקבל "על החשבון" את הפיצוי המגיע לו בעבור 25% נכות שנפסקו - יותר מ-400 אלף שקל, ולקבל את היתרה לאחר שערעורו יתקבל. חברת הביטוח נעתרה לבקשתו, העבירה לו את הכספים, לא החתימה אותו על כתב סילוק ולא טענה להגבלה עתידית כל שהיא.

חברת הביטוח הפתיעה

לימים עלה בידיו של איש העסקים לזכות בערעורו מול המוסד לביטוח לאומי, ונכותו הועלתה לדרגה של 40%. הוא פנה שוב אל חברת הביטוח, וביקש לשלם לו את הפרש הפיצוי המגיע לו. חברת הביטוח הפתיעה אותו וטענה כי תקופת ההתיישנות, החלה במקרה שכזה כעבור 3 שנים, כבר חלפה, ועל כן אין היא חייבת לו דבר.

איש העסקים הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד מגדל לשלם לו את הפרש הפיצוי. הוא לא ויתר וערער על כך. הוא טען, באמצעות עו"ד פייל, כי מדובר למעשה בהפרה של סעיף 9 לחוק ההתיישנות, הקובע כי תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק בטלה אם קיים סיכום אחר בין הצדדים המתדיינים. לטענתו, יידע את חברת הביטוח כי הוא הולך לבקש את יתרת קצבת הנכות המגיעה לו מתאונה, לאחר שזו תעודכן בידי מוסד לביטוח לאומי. פנייה זו לא זכתה לסירוב של חברת הביטוח, ועל כן דינה כסיכום בין הצדדים לשינוי תקופת ההתיישנות.

בית המשפט קיבל את הטענה והחזיר את הדיון לבית משפט השלום בתל אביב כדי לקבוע את גובה הפיצויים.