מה באמת רושם לך הרופא?

פלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה) היא מרשם נפוץ ביותר מתברר. כך קובע מחקר שנעשה בארצות הברית, שהראה כי כמעט מחצית מהרופאים שנסקרו הודו כי נתנו גלולת דמה בשלב מסויים בעבודתם.

חוקרים מאוניברסיטת שיקגו דיווחו בסוף השבוע כי המחקר מעלה שאלות מוסריות ומראה את הצורך להכרה והבנה משמעותית יותר של השימוש בפלצבו.

המחקר מראה כי רופאים מאמינים שלציפיות ולאמונה יש פוטנציאל טיפולי, כתבו החוקרים במסגרת המחקר שפורסם ב"Journal of General Internal Medicine".

הרעיון שעומד מאחורי הפלצבו היא העובדה שכשחולים מאמינים שהם מקבלים טיפול יעיל, הם לפעמים מרגישים טוב יותר, למרות שלגלולה אין יתרון מוכח.

גלולות הפלצבו נפוצות בשימוש בניסויים רפואיים במטרה להשוות את היתרון של תרופות מסויימות, ופעמים רבות אכן ניתן לזהות שיפור אצל חולים המקבלים פלצבו. אך מחקרים חדשים מראים כי רופאים משתמשים בפלצבו כהליך רוטיני.

במסגרת המחקר, שלחו החוקרים סקרים ל-466 רופאים פנימיים בשלושה מרכזים רפואיים אקדמיים באזור שיקגו. כמחצית מהם - 231 - הגיבו.

מבין אלו, 45% אמרו כי השתמשו בפלצבו במהלך עבודתם, נתון שהפתיע את החוקרים, אך 12% מאלו שלקחו חלק בסקר אמרו כי לדעתם השימוש בפלצבו אסור.

לדברי החוקרים, הנתונים מראים כי מדובר בתופעה שכיחה בקרב הרופאים, המאמינים בפוטנציאל הריפוי הטבעי של הגוף.

למרות זאת, הטיפול מעלה שאלות מוסריות, כולל את השאלה האם לרופא ישנה מחוייבות לספק לחולה הסכמה מדעת (הסכמה הניתנת בכתב על-ידי חולים לביצוע ניתוח או טיפול מסוים לאחר שהוסברו להם כל הסיכונים והסיבוכים האפשריים).

מבין אלו שהגיבו לסקר ודיווחו על השימוש בפלצבו בעבודתם, 34% דיווחו כי אמרו לחולה שהחומר הוא "משהו שיעזור ולא יזיק".

כשליש מהם אמרו לחולה משהו בנוסח "הגלולה תעזור לך אך איני יודע כיצד היא פועלת".

90% אמרו כי מדובר ב"תרופה" ו-9% קראו לה "תרופה ללא השפעה ספציפית" רק 4% מהרופאים אמרו לחולה כי מדובר בפלצבו.

חלק מהסיבה שרופאים אינם מציעים פלצבו היא העובדה שכדי שהגלולה תפעל, החולים צריכים להאמין כי היא עוזרת.

אפשר, אומרים חלק מהרופאים, לבקש מכל החולים החדשים את הסכמתם מראש וכך, אם החולה מסרב, ניתן להימנע מכל השאלות המוסריות.