המדריך לציוני המתחיל

נגיד שבא אליכם אורח אוהד ישראל מאמריקה, שבדיוק בא לו איזה ארוחה בסגנון ים-תיכוני. אבל לא יותר מדי ים-תיכוני, בכל זאת, מדובר באמריקני. לאן תקחו אותו? התשובה המתבקשת היא כמובן מסעדה ברמה גבוהה, שמגישה מנות עם ניחוח ים-תיכוני ואפילו יושבת בבית ציוני אמריקה. שירגיש בבית. מצד שני, מה הסיכוי שהתסריט הזה יקרה? לא גבוה, נכון, אבל אפשר וכדאי ללכת ל'מרתה' גם בלי אורח כזה.

לי על כל פנים דווקא כן היתה אורחת כזו, בערך. נוני חזרה לחופשת כריסטמס ממדיסון, וויסקונסין, אחרי סמסטר שלם של בוריטוס בקפטריה, מה שהצריך אותי למצוא פיצוי קצת יותר מתוחכם מהחומוס שתכננתי. דווקא התכוונתי לקחת אותה לחומוסיה יוקרתית ביפו, אבל הפרצוף שהיא עשתה לי הבהיר לי שאולי הפעם עדיף ללכת למקום יותר, איך נאמר זאת, מהודר. מרתה התבררה כבחירה מצוינת. בר ארוך ויפה שמאחוריו חצר נעימה, כסאות בר נוחים מרופדים בירוק, פאטיו שקט, ריהוט רטרו ומיקום מרווח יוצרים יחד אווירה של אי רגוע באמצע העיר. קבוצת השחקנים שהצטרפו למקום אחרי ההצגה שלהם רק הוסיפה לאווירה הנעימה הזו.

מה שעוד תרם לאווירה היה קוקטייל הבית שקיבלנו מייד (36 שקל), המורכב מוודקה בטעם ווניל רוז שרוקחים במקום, ביחד עם סירופ ליצ'י. כל זה מוגש בכוס מרטיני, ובתפקיד הזית - ליצ'י. נוני לא יכלה לפסוח על הפוקצ'ה המקומית, שהוגשה עם עגבניה מרוסקת השטה לה באגם שמן זית (16 שקל). אני נקטתי בשיטה של אמא שלי, שאומרת תמיד "כזה אני יכולה להכין בבית" (אבל בחיים היא לא תעשה את זה), והזמנתי למנה ראשונה את המנה שאין שמץ של סיכוי שאי פעם אוכל להכין בגלגול הזה - רביולי שרימפס (48 שקל). המלצרית אמרה שזאת המנה שבשבילה אנשים באים למרתה מ"קצווי ארץ" (במילותיה היפות שלה). אין לי מושג כמה רחוק יוצא קצווי ארץ, אבל היה נורא טעים.

אחרי שהתרווחתי לי בכורסת העור הענקית ועשיתי חיקוי של טוני סופרנו, הגיעו המנות העיקריות. אני הזמנתי, בלי לשים לב יותר מדי, אני מודה, ניוקי, שהמליץ לי עליו חבר. חשבתי שאחרי מנה מורכבת ומסובכת כמו הרביולי שרימפס, יכול להיות נחמד משהו פשוט כמו ניוקי. להפתעתי קיבלתי אומנם ניוקי תפוחי-אדמה, אבל עשוי עם פרמזן, ברוטב תרד המוכן עם ציר ירקות, ומוגש עם יוגורט וחציל קלוי מעליו (46 שקל). מזל שלא הסתכלתי בתפריט, כי אחרת הייתי מוותר על המנה המצוינת הזאת. נוני רצתה את סביצ'ה הדג שהמליצו לה עליו, אבל בשבת בערב, אחרי סוף שבוע שבו כנראה כולם הזמינו את המנה הזו, לא נותרו דגים. בהגיון המיוחד לה היא החליטה שאם לא דג אז סטייק, ובמקרה שלנו 250 גרם של פילה בקר משובח, עשוי במחבת עם פטריות וארטישוק ירושלמי, ביין אדום (98 שקל). את המנות האלו ליוונו באלאמוס מלבק ארגנטינאי (29 שקל) ושירז-קברנה אוסטרלי (27 שקל).

אחרי ארוחה כזאת צריך שוב להתרווח, ושוב בתנוחת טוני סופרנו. נראה לי מתאים עם ספת עור כזאת, עם העיצוב שנראה כמו תפאורה של סרט ועם כנופיית שחקני התיאטרון מסביב. נוני אמרה שזה לא דומה וכדי לסתום לי את הפה הזמינה קינוחים. טירמיסו מצוין (34 שקל) שהוגש עם עוגית לצידו רק הזכיר לי שוב את טוני, ופאי תפוחים עם פקאן בקרם וניל (32 שקל) הזכיר לה את אמריקה.