נוער שוליים חרדי ברשת המיסיון

מתוך הכתבה ב"משפחה"

הוא נפלט מן המסגרות הישיבתיות, רבץ ברחוב הקר והמנוכר וחשב שהסכנה הגדולה ביותר עבורו היא ששוב יתפסו השיכורים את הספסל שעליו ישן. הכיפה החליקה לאטה מראשו זה מכבר, ונדמה היה לו שהגיע לשפל המדרגה, על יותר נמוך מזה לא חשב. כשגילה שהאנשים ה"אדיבים" שדאגו לו למקום לינה מסודר הם לא פחות מאשר מיסיונרים שפלים, היה כמעט מאוחר מדי

עדיין לא ניתן להצביע על תופעה, אך המקרים הבודדים עשויים להצביע על המגמה. נוער שוליים חרדי שנושר מן הישיבות אל הרחוב מוצא את עצמו נתון לשלל הצעות מפתות מצד מיסיונרים.

בציבור החרדי חוששים ממה שמסתמן כקו הפעולה העתידי בו נוקטים המיסיונרים. בכתבה מקיפה של העיתונאי מנחם פינס, המתפרסמת בסוף השבוע במגזין החרדי "משפחה", מסופר על ארגוני מיסיון הפזורים ברחבי ירושלים, הפונים לנערים מבתים חרדיים, אשר נפלטו אל הרחוב ונמצאים במצוקה כלכלית ונפשית, ומציעים להם סעד ולאחר מתן הסעד משדלים אותם להתנצר.

החוק אוסר

על-פי חוק, אין לנסות ולהמיר דתו של קטין. אולם, לא זה מה שימנע מהם מלהציג את מרכולתם. לפני מספר חודשים אף הקים מיסיונר משיחי ידוע, המשתייך לכת "היהודים המשיחיים", בית חם לנוער דתי וחרדי נושר, בשכונת מלחה בירושלים. לאחר פעילות מאומצת מצד הארגון החרדי "יד לאחים" נסגר המקום. הארגון טוען לאוזלת-יד מצד המשטרה באכיפת החוק בנושא.

"אנחנו רק רוצים לעזור לך"

באחד המקרים, מציין השבועון "משפחה", מדובר היה בארגון שכביכול עזר לנוער שעוסק במוזיקה. "כמו כל הופעה רגילה, הגיע נ' להופיע במועדון הארגון שנקרא GUM. המועדון היה נראה כעוד מקום בילוי תמים, אבל רק מאוחר יותר הבין הנער, בן השש-עשרה, שהמועדון וכל העומדים מאחוריו הם חלק מפעילות מיסיונרית של כת היהודים המשיחיים.

לפני ההופעה ולאחריה ניגשו אליו המארגנים והתעניינו באכפתיות במצבו הכלכלי. כאשר שמעו מפיו על כך שאפילו את שנת הלילה הוא עושה ברחוב ובחדרי מדרגות, עשו המארגנים את עצמם כמזועזעים ואמרו לו ש'זה דבר לא הגיוני'. הם פנו אליו מיד בהצעה למימון שכר דירה ודאגה לכל הצרכים האישיים. 'אנחנו רק רוצים לעזור לך שלא תחיה ברחוב', אמרו לנ'.

"אצלי ברור שהם לא יצליחו"

"'פתאום לאחר מספר פגישות, הם החלו לגלוש לנושאי דת ואמונה ודיברו איתי על נצרות ויהדות ועל משיח השקר שלהם', ממשיך נ' לספר. 'אחרי שאתה חי בלי בית ומשפחה, אתה מסתכל על הכל אחרת. כשהייתי ילד קראתי הרבה ספרים של שמואל ארגמן וח. אליהב [הרב משה גרילק], העוסקים במיסיונרים ובשמירה על האמונה. מיד כשהבנתי מי הם, התחלתי לחשוב על הסיפורים ההם, ומיד הכנסתי לעצמי לראש שאצלי ברור שהם לא יצליחו'.

'הדבר המעניין הוא שזה נתן בי את הכוח לא לחשוב אפילו על ההטפות ושטיפות המוח שניסו לעשות לי. מכאן גם רואים עד כמה משפיע החינוך מהבית. הבעיה הייתה שבתמימותי ובשל מצבי הקשה, חשבתי שאני כזה חזק שאוכל לעשות את עצמי כשומע להם וכך להוציא מהם כמה שיותר כספים כדי שאוכל לחיות בצורה נורמלית עד כמה שאפשר. כבר לא הייתה לי ברירה'.

הברית החדשה נזרקה לפח

"חברי הכת לא הסתפקו בהטפות, אלא ביקשו תמורה מלאה לכספם. לחדרו הובא ספר הברית החדשה, וכשאך יצאו את מפתן דלתו מיהר נ' להשליך את הספר לפח האשפה. כעבור שבוע נשאל נ' על-ידי המיסיונרים היכן נמצא הספר. לא הועילו כל תירוציו, והוא קיבל ספר נוסף שאותו נאלץ להחזיק בארונו, כשהסיבה היחידה לכך היא שלא ייזרק שוב לרחוב. מסע ההטפה רק הלך וגבר. כעת התבקש נ' להצטרף לתפילות בכנסיותיהם. 'ניסיתי להתחמק', הוא משחזר, 'אבל כמה פעמים נאלצתי להיות שם, לצערי'."

האם מדובר ביותר ממקרים בודדים? נ' אינו יודע להשיב. הוא רק יודע לספר כי הכל נעשה בצורה דיסקרטית וממודרת, כך ששום בחור לא הכיר בחור אחר. "הספיקו לי שלוש תפילות שקיימו רק 'לנוער' ושם ראיתי פתאום עוד ועוד נערים, כך שהבנתי שזו כנראה השיטה בה הם עובדים, ולא רק איתי".