תושלם מכסת העובדים הזרים בבנייה

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל עתירה של התאחדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבניין והתאחדות הקבלנים, וחייב את משרד התמ"ת להשלים את מספר העובדים הזרים בענף למכסה שאושרה בהחלטת הממשלה לשנת 2008 - 12,000 עובדים זרים. השופט משה סובל גם קבע כי חיוב כל חברת כוח אדם לדרוש 700 עובדים כתנאי לקבלת הרישיון, ולשלם אגרת בקשה בסך 515 שקל בעבור כל עובד, אינם חוקיים והורה על הפסקתם.

בהחלטת הממשלה שהתקבלה בספטמבר 2006 נקבע כי מאוקטובר 2007 עד אוקטובר 2008 תהיה מכסת העובדים הזרים שיועסקו באמצעות חברות כוח האדם 12,000, ומאוקטובר 1008 עד אוקטובר 2009 תהיה המכסה 9,000. משנת 2010 יוקצו התרים בענף הבניין רק להעסקת מומחי חוץ.

לעומת זאת, נתן הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת מספר קטן יותר של התרים. בדצמבר 2007, למשל, היה מספר המכסות 10,933, כלומר 1,067 עובדים פחות מהמכסה המרבית שקבעה הממשלה. מתוך מספר זה רק 8,604 עובדים הועסקו בפועל באתרי בניין מטעם תאגידי כוח האדם. מתוך השאר, כמחצית עבדו במסגרות שאינן חברות כוח אדם והמחצית האחרת היו עובדים שנטשו את אתרי הבנייה.

חברות כוח האדם טענו, באמצעות עו"ד רנאטו יאראק, כי הממונה מחויב לקיים את החלטת הממשלה ככתבה וכלשונה, ואין לו שיקול דעת להפחית את מספר העובדים הזרים מתחת למכסה שנקבעה. הממונה דחה טענות אלה וטען כי ניתן לו שיקול דעת לקבוע את המספר המדויק של ההתרים, ואילו החלטת הממשלה מגבילה אותו רק ברף העליון, ולא ברף התחתון. זו גם הסיבה שבהחלטת הממשלה דובר על מכסה "מרבית" של היתרים.

חברות כוח האדם זכאיות למלוא המכסה

בפסק הדין קיבל השופט סובול את עמדת חברות כוח האדם והורה לממונה להעמיד את מספר ההיתרים ב-2008 על מלוא המכסה של 12,000 היתרים שקבעה הממשלה לחברות הללו.

"זכותם של התאגידים לתבוע את קיום החלטת הממשלה, כוללת בתוכה את הזכות לתבוע את מיצוי מכסת ההיתרים שנקבעה בהחלטה. זכות זאת קיימת למרות התוספת בהחלטה כי מדובר במכסה "מרבית". תוספת זו לא נועדה לאפשר לממונה לסרב לתת התרים - בגדרי המכסה - מחמת שיקול הנראה נכון בעיניו בלא שאותו שיקול קיבל ביטוי ברור בהחלטת הממשלה", כתב השופט.

בעתירה טענו חברות כוח האדם גם נגד הנוהל שפרסם משרד התמ"ת ל-2008, ובו נקבע כי תאגיד כוח אדם מחויב לציין בבקשתו לקבלת התרים, את מספר העובדים במכפלות של 50, ובטווח שבין 350 ל-700 עובדים. הנוהל הבהיר כי "רק לתאגידים כשירים אשר ביקשו להעסיק 700 עובדים זרים מובטח לקבל רישיונות והתרים לשנת 2008".

בגלל נוהל זה, ביקשו כל התאגידים מראש התרים להעסיק 700 עובדים כדי לא להסתכן בדחיית בקשתם על הסף. אבל בקשות אלה עלו להם ממון רב, בלא הצדקה, משום שהנוהל חייב אותם לשלם בעד כל עובד זר שביקשו אגרה בסך 515 שקל. התוצאה היתה שהנוהל אילץ את 41 התאגידים לשלם בעד 28,700 התרים שביקשו לעובדים זרים 14,780,500 שקל, למרות שמספר ההתרים המרבי אותו שניתן להעניק להם הוא 12,000, שבעדם היו משלמים רק 6,180,000 שקל.

יומיים לאחר שמיעת העתירה החליט משרד התמ"ת לחזור בו מעמדתו, והודיע לכל תאגיד כי יוכל לנקוב בבקשתו להעסקת עובדים זרים בענף הבניין בשנת 2008, 350 עד 700 עובדים, בכפולות של 50, ולשלם אגרת בקשה בעד המספר בו נקב.

לא ריפאו את חוסר החוקיות

לא זו בלבד שהשופט סובל הביע תמיהה על שהתיקון בוצע רק לאחר שהחל הדיון, אלא גם קבע כי אין בכך די. "גם השינוי האחרון בהוראות הנוהל אינו מרפא את חוסר החוקיות שהעותרות טוענות לו. מאחר שלשנת 2008 הועמדה המכסה המרבית של ההתרים על 12,000, אילוצו של כל אחד מ-41 התאגידים לבקש לא פחות מ-350 התרים ולשלם בעד כולם אגרת בקשה, יגרום לכך שיוגשו בקשות ותיגבה אגרה על 14,350 התרים, דהיינו 2,350 היתרים מעבר למספר ההתרים שאישרה הממשלה להעניק.

החיוב לבקש את ההתרים בכפולות של 50 מחריף את העיוות. האגרה האמורה להיגבות בעד מספר עודף זה של התרים, מסתכמת בסך 1,210,250 שקל", כתב השופט. הוא ציין כי החוק מורה למשרד התמ"ת, כאשר החוק הורה למשיבים לגבות אגרת בקשה מהמעביד "בשל כל עובד זר שהוא מבקש להעסיק", הכוונה היתה למצב בו מספר העובדים הזרים הנקוב בבקשה נבחר על-ידי המעביד מרצונו, ולא למצב בו הוראת נוהל כופה על המעביד לבקש מספר גדול יותר מזה שיוכל להינתן לו. לפיכך, השילוב בין הנוהל לבין החובה שבחוק לשלם אגרת בקשה עבור כל עובד המופיע בבקשה, אינו יכול לעמוד.

השופט סובל קבע כי כדי שההסדר יהיה חוקי, משרד התמ"ת צריך לאפשר לכל תאגיד לנקוב בבקשתו בכל מספר שיחפוץ בו ולשלם אגרה לכל עובד, או להחזיר לתאגידים את הכסף העודף ששילמו.