התפרצויות זעם אצל ילדים - דגל אדום

ילדים הסובלים מהתפרצויות זעם ארוכות, תכופות ותוקפניות עלולים להיות בסיכון לדיכאון או להפרעות קשב, כך על-פי דוח שפרסמו חוקרים אמריקנים.

לדבריהם, התפרצויות זעם הן לעיתים קרובות סימן לילד חולה, רעב או מגורה יתר על המידה.

רוב ההורים, מתייחסים להתפרצויות אלו כחלק נורמלי מההתפתחות וכאל הזדמנות לחינוך. אך הורים לילדים הפוגעים בעצמם או באחרים ואלו שאינם יכולים להרגיע את עצמם ללא עזרה צריכים לפנות לעזרה רפואית, כתבו החוקרים. ילדים בריאים נוטים להתפרצויות זעם פחות אגרסיביות ובדרך כלל קצרות יותר.

הורים צריכים במידה מסויימת לצפות כי ילדיהם יסבלו מהתפרצויות זעם, אך אם הם סובלים מהתפרצויות זעם קיצוניות באופן קבוע, ואם כמעט בכל פעם שהם חווים התפרצות זעם הם פוגעים בעצמם או באנשים אחרים, זו סיבה טובה לפנות ולשוחח עם רופא הילדים.

* החוקרים - מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון. ממצאי המחקר פורסמו בעיתון "Pediatrics".

צוות החוקרים ניתח נתונים מדיווחים של הורים לגבי התנהגויות של התפרצויות זעם בילדים בגילאי 3 עד 6. הם השוו התפרצויות זעם בקרב 279 ילדים בריאים עם אלו של ילדים שאובחנו קודם לכן עם דיכאון או סוג מסויים של הפרעת קשב, כמו ADHD או ODD (הפרעה שתסמיניה הם מרדנות-עקשנות).

מהתצפיות שערכו, זיהו החוקרים חמישה מאפינים של התפרצויות זעם מסוכנות: התפרצויות זעם המאופניינות על-ידי פגיעה עצמית; התפרצויות זעם המאופיינות באלימות כלפי אחרים או כלפי חפצים, התפרצויות זעם הנמשכות יותר מ-25 דקות; והתפרצויות זעם המופיעות יותר מחמש פעמים ביום, או בין 10 ל-20 פעמים בחודש.

מבין אלו, התפרצויות זעם בהן הילדים פוגעים בעצמם היו קשורות לעתים קרובות לדיכאון ויש להתייחס אליהן ברצינות רבה. כל אחת מהתנהגויות בסיכון אלו צריכות להוות תמרור אזהרה ולחייב פנייה לרופא.

החוקרים הדגישו כי אם המצב מגיע לנקודה שבה ההורים מרגישים לא בנוח לעזוב את הילד בבית מאחר שהם חוששים כי יסבול מהתפרצויות זעם, זהו סימן לצורך בבקשת עזרה.