"חשיפת שמות השוטרים תסכן אותם"

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה (יום ד', 12.12.07) בקשת העבריין מיכה מור לחשוף את זהותם של השוטרים החשודים בניסיון לפגוע בו באמצעות מטענים. השופט רון שפירא פסק כי בהתבסס על מזכר "סודי" של המשטרה, קיים חשש "מבוסס דיו" לשלומם של השוטרים ובני משפחותיהם. "בידי המשטרה מידע לפיו גורמים כאלה ואחרים מנסים וינסו לפגוע בשוטרים ובבני משפחותיהם", כתב השופט.

המבקשים, מיכאל וליטל מור רפי, נטלי בן שלום וארבעה קטינים, טענו בבקשה להסיר את האיסור על הפרסום כי הם "בעלי עניין לפי חוק זכויות נפגעי עבירה", וכי "מהפרסומים בתקשורת עלה, כי שמם נקשר בפלילים ללא שהוגש נגדם כתב אישום כלשהוא".

לטענתם לפרסום שמות השוטרים יש חשיבות "בין היתר, על-מנת שקלונם ייחשף ויתאפשר לאזרחים לפנות ולברר האם אותם שוטרים לא ביצעו עבירות נוספות כלפי אנשים אחרים". לטענתם במתן צו איסור פרסום יש עיוות להוראות החוק שכן "כיצד יש לאסור את פרסום שמם של השוטרים על-מנת להגן על בטחונם שעה ששמם נודע בכל האזור".

הכרעה בין "ערכים מתנגשים"

השופט רון שפירא דחה כאמור את הבקשה והזכיר כי הרקע לכל הפרשיה מלמד אף הוא כי "חייהם של השוטרים וחיי משפחותיהם עלולים להיות בסכנה מוחשית". דברי השופט מתייחסים למתקפת עבריינים על תחנת משטרת נהריה וגם על בתי השוטרים עצמם שייתכן והובילו לכאורה "למסע הנקמה" של השוטרים.

השופט ציין כי נדרש להכריע בין ערכים מתנגשים, בין עקרון הפומביות לבין בטחונו ושלומו של נאשם, ו"ככל שהסכנה לשלומו של האדם הינה מוחשית וממשית יותר, משקלו של עקרון הפומביות קטן בהתאם, וההפך הוא הנכון. ככל שהסכנה לשלומו של האדם איננה מבוססת ואינה מוחשית כך קטן המשקל שיש לתת לערך זה ויש לבכר את עקרון פומביות הדיון על פניו".

במקרה זה,"נעשה איזון ראוי בין האינטרס הציבור לבין האינטרס של השוטרים. מחד-גיסא, פרטי הפרשה נחשפו לציבור זאת לצד חשיפת מספר עובדות חשובות כגון היותם של המעורבים שוטרים בתפקיד והאזור בו הם עבדו, אך מאידך-גיסא ועל-מנת למנוע פגיעה בחייהם ובבני משפחותיהם שמם וכתובות מגוריהם לא הותרו לפרסום".

שפירא הוסיף כי "הפגיעה בעקרון פומביות הדיון הינה מידתית, אינה עולה על הנדרש ונועדה לתכלית ראויה"

אין להכשיר הפרת צו

בשולי ההחלטה התייחס השופט במרומז להתנהלות המערכות בכל הנוגע להפרת הצו וגם לניסיונות להכשיר בדיעבד את ההפרות. "העובדה שהמבקשים להסיר את הצו האוסר את הפרסום יודעים את שמם של השוטרים ממקורות כאלה ואחרים אין בכוחה לשנות מהמסקנה שהגעתי אליה. לא אחת בתי המשפט מוציאים צווי אסור פרסום שמופרים, במלואם או בחלקם, על-ידי כלי התקשורת ו/או על-ידי גורמים אחרים בעלי אינטרס. זהו פגם בפני עצמו...העובדה כי צו אסור הפרסום הופר, אם אכן הופר, איננה מובילה לביטול הצו משום שאין עוד טעם בקיומו. ביצוע עבירות על החוק איננו מוביל למסקנה כי יש להכשיר את הפסול שנעשה על-ידי המפר בהחלטה שיפוטית. זהו מסר שגוי ולא נכון. כאשר צו אסור הפרסום מופר ההיגיון מורה כי מפר הצו יועמד לדין ולא שהצו יבוטל על-מנת להכשיר את העבירה".