סקר: על המדינה לטפל במבוגרים ובמוגבלים

46% סבורים כי המשפחה צריכה להיות האחראית העיקרית לטיפול באנשים בגיל מבוגר הסובלים מקשיי תפקוד, לעומת 41% הסבורים שהמדינה היא האחראית העיקרית, 10% חשבו שהאדם עצמו הוא האחראי ו-3% סברו שארגונים קהילתיים הם אלו האחראים העיקריים לטיפול באוכלוסיה זו. כך עולה מסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), זו הפעם החמישית, בחודשים ינואר-דצמבר 2006.

הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של כ-7,300 תושבים, בגילאי 20 ומעלה בכל רחבי הארץ.

כמו-כן, נמצא כי למעלה ממחצית מהאוכלוסיה הבוגרת סבורים שהמדינה היא האחראית העיקרית לטיפול באנשים מוגבלים הסובלים מקשיים בתפקוד לעומת 36% שסבורים כי המשפחה היא האחראית העיקרית.

עוד נמצא, 43% מהמטפלים בבן משפחה רואים במשפחה את האחראית העיקרית לטיפול בהשוואה ל-54% מהמטפלים באדם שאינו בן משפחה.

עוד עולה, כי גברים מייחסים אחריות גבוהה יותר למדינה (44%) לעומת נשים (38%), ואילו נשים מייחסות אחריות רבה יותר למשפחה (49%) לעומת גברים (42%). עוד נמצא, כי 54% מהיהודים מייחסים למדינה אחריות עיקרית לטיפול, לעומת 45% מהערבים. 35% מהיהודים מייחסים למשפחה אחריות עיקרית לעומת 42% מהערבים.

הבית - סביבת המגורים המתאימה ביותר

מממצאי הסקר עולה, כי 60% העריכו שהסביבה המתאימה ביותר לאדם המבוגר המתקשה לתפקד, היא ביתו, בהנחה שיש מי שיטפל בו, 13% סברו כי מגורים בבית בן משפחה היא האפשרות הטובה ביותר.

עוד עולה, כי ככל שעולה מידת הדתיות, כך יורד שיעור המעריכים כי בית אבות או דיוור מוגן הוא הסביבה המועדפת לאלו הסובלים מבעיות תפקוד בגיל מבוגר: 14% מבין החרדים סברו כך, לעומת 21% מהדתיים ו-29% מבין המסורתיים והחילוניים.

ההכנסה וההשכלה קשורים למידת האחריות

על-פי הסקר, 14% מאלו שהכנסתם גבוהה, רואים את האדם עצמו כאחראי, 10% מבעלי ההכנסה הבינונית ו-8% מבעלי ההכנסה הנמוכה. כמו-כן, נמצא כי 15% מבעלי ההשכלה האקדמאית רואים את האדם עצמו כאחראי עיקרי, בהשוואה ל-10% מבעלי תעודת בגרות או השכלה על תיכונית שאינה אקדמאית ו-7% מבעלי השכלה יסודית או תיכונית.

הקשר בין דת ומשפחה

58% מהחרדים רואים את המשפחה כאחראית עיקרית לטיפול באדם הסובל מקשיים הנובעים מגיל מבוגר, לעומת 46% מהחילוניים ו-42% מהדתיים והמסורתיים.

מטפל סיעודי מועדף

25% סברו כי עובד ישראלי הוא החלופה בטובה ביותר לטיפול בבן משפחה הזקוק לעזרה או טיפול, 20% סברו כי עובד זר ו-53% סברו כי בן משפחה הוא החלופה הטובה ביותר.

עוד עולה, כי ככל שעולה הגיל, כך עולה העדפה לעובד זר (9% בקרב בני 24-20 לעומת 16% בקרב בני 44-24 ו-25% בקרב בני 45 ומעלה), ויורדת העדפה לטיפול על-ידי בן משפחה.

כמו-כן, נמצא כי בקרב הערבים 86% מעדיפים טיפול של בן משפחה לעומת 46% בין היהודים. בקרב עולי 1990 ואילך, 61% מעדיפים טיפול של בן משפחה.

תמיכה בהעסקת עובד זר

מהממצאים עולה, כי 50% ממשתתפי הסקר תומכים בהעסקת עובדים זרים בתחום הסיעוד, כאשר שיעור התומכים מהצעירים הוא הנמוך ביותר (41%) ואילו קבוצת הגיל 64-45 היא הקבוצה בה מידת התמיכה היא הרבה ביותר (53%).

עוד עולה, כי 12% מהערבים תומכים בהעסקת עובדים זרים בתחום הסיעוד, ובקרב עולי 1990 ואילך - 39% תומכים. נמצא, כי שיעור התמיכה עולה ככל שעולה רמת ההכנסה: אצל הגרים במשקי בית עם הכנסה חודשית נמוכה, השיעור עומד על 36%, לעומת 54% אצל הגרים במשקי הבית עם הכנסה חודשית בינונית ו-70% אצל הגרים במשקי הבית עם הכנסה חודשית גבוהה.

תמיכה כספית - החשובה ביותר

40% סברו כי הגדלת התמיכה הכספית היא צורת התמיכה החשובה ביותר עבור אנשים הסובלים מקשיי תפקוד הנובעים מגיל מבוגר, 31% חשבו שהקלה בהעסקת מטפל סיעודי, ו-26% חשבו כי הצורה העיקרית לתמיכה היא פיתוח שירותי רווחה.

מבין האנשים המטפלים ללא תמורה כספית, נמצא כי ככל שזמן הטיפול עולה, כך עולה שיעור אלו החושבים כי הגדלת התמיכה כספית היא צורת התמיכה החשובה ביותר. לדוגמא: 31% מאלו המטפלים עד 4 שעות בשבוע לעומת 43% מאלו המטפלים יותר מ-20 שעות בשבוע.

עבור אנשים הסובלים ממחלה או מוגבלות שאינה נובעת מגיל מבוגר: 35% בחרו בהגדלת התמיכה הכספית, 34% בחרו בפיתוח שירותי רווחה ו-29% בחרו בהקלה באפשרות להעסיק מטפל סיעודי.