ילד יפוצה ב-235,000 שקל על פציעה בביה"ס

בית משפט השלום בירושלים חייב את עיריית מודיעין ואת משרד החינוך לפצות ילד שנפגע מעמוד תאורה בבית הספר העירוני ב-235,000 שקל. השופט ארנון דראל קבע כי העיריה תשלם 75% מהפיצויים ומשרד החינוך ב-25%. כמו כן ישאו העיריה ומשרד החינוך בשכר טירחת עורך הדין בשיעור 20%, ובהוצאות המשפט - חוות הדעת הרפואית והאגרה.

הילד אור נוי תבע, באמצעות עו"ד בועז ארד, את העיריה ומשרד החינוך על פגיעתו ב-18.11.2002 כאשר היה בן 12 ולמד בכתה ז' של בית הספר העיוני א'. בשעת שיעור ספורט נתקל בעמוד תאורה ונחבל בברכו. פרקליטו טען כי עיריית מודיעין ומשרד החינוך חייבים לפצותו, בעיקר בשל הצבתו הרשלנית של עמוד התאורה.

מראיות התברר כי המורה לספורט נתן לילדים לשחק כדורגל במגרש הספורט. בעת המשחק רץ אור אחרי כדור, היה מרוכז בו ונתקל בעמוד התאורה. הוא איבד את שווי משקלו, נפל וברך ימין פגעה בברגים שהיו בבסיס עמוד התאורה. לאחר שנלקח לבית החולים התברר שיש לו שבר בפיקה.

התמונות שהוגשו לבית המשפט הראו כי עמודי התאורה אומנם מוצבים מחוץ לגבולות מגרש הכדורסל, אך בתוך מגרש הקטרגל, או בכל מקרה בתוך האזור שבו יכולים התלמידים לרוץ במהלך המשחק.

מטילים את האחריות זה על זה

בפסק הדין ציין השופט כי מכל הראיות והעדויות לא היה ברור מי הציב את עמודי התאורה בבית הספר ומי תכנן זאת. העיריה טענה שמשרד החינוך הציב אותם, והמשרד טען שהעיריה עשתה זאת. עוד התברר כי לא ניתן ללמוד מהתוכנית שצורפה להיתר הבנייה דבר שכן העמודים אינם מסומנים בה ולא ברור האם הוצבו באותו הזמן שבו הוקם מגרש הספורט או במועד אחר.

העיריה טענה כי אין כל רשלנות בהצבת עמוד התאורה במקום שבו הוצב וכי אין מנוס, אם רוצים תאורה במגרשי ספורט, מהצבת עמודים. עם זאת טענה העיריה כי המדינה היא שבנתה את בית הספר ואת המגרש, וכי משרד החינוך היה זה שאמור לבדוק את התוכניות ולאשר אותן ואף לעשות בדיקות בטיחות מעת לעת.

הפיקוח שלנו אחר

משרד החינוך טען כי בניין בית הספר הוזמן בידי משרד הבינוי והשיכון ולא בידי משרד החינוך. לשיטתו, אין די בציון 'מדינת ישראל' בכתב התביעה כדי לאפשר הטלת אחריות על כל אחת מרשויות המדינה, מבלי לציין זאת במפורש.

המשרד גם טען כי בית הספר נמסר לעיריה כשהוא עירום בלא גדר ובלא עמודי תאורה והעיריה היא שדאגה לפרטים. המשרד הבהיר כי 'מדינת ישראל לא נדרשת לתפאורה הסופית ועמודי התאורה לא צוינו על גבי התוכניות'. אשר לטענה בעניין הפיקוח הבטיחותי, טען משרד החינוך כי אין להשוות בין חובת הפיקוח המוטלת על מנהלת בית הספר הנמצאת במקום יום-יום ועל גורמי העיריה, לבין פיקוח העל שמוטל על משרד החינוך.

בפסק הדין קבע השופט כי האחריות מוטלת על העיריה והמדינה כאחת. "די שהעיריה והמדינה אפשרו מצב שבו יוצב עמוד תאורה במיקום מסוכן ובלתי סביר", כתב השופט.

עם זאת, קבע כי עיקר האחריות מוטלת על העיריה, כמי שקיבלה עליה אחריות למחדל של המנהלת שלא התריעה על המצב. העיריה היא אף זו שהפעילה את בית הספר במצבו הנוכחי ולא עשתה דבר לתיקון המפגע. משרד החינוך, האמור להיות שותף בפיקוח על ליקויי בטיחות, היה צריך להתריע על המפגע במועד מוקדם יותר ולפעול לכך שיימצא פתרון.