שופטת: מעשי המורה למתמטיקה ראויים להוקעה

בית משפט השלום בנצרת הרשיע (יום ב', 10.12.07) בתקיפה מורה למתמטיקה שסטר לתלמיד והשפיל אותו. השופטת כרמלה רוטפלד האפט דחתה הסדר עם המורה לאי הרשעתו תמורת הודאה וקבעה כי בית המשפט חייב להשמיע "קול צלול וברור" המגנה את מעשיו של המורה.

תלמיד כיתה ח' שנכנס לכיתת מחוננים באוקטובר 2005 כדי לתת לאחד מהתלמידים עט, מצא עצמו עד מהרה קורבן לתקיפת המורה. בכתב האישום נכתב כי המורה, חביבאללה עבד, מורה למתמטיקה ב"עין מאהל", "אחז בתלמיד בכתפו, סטר לו מספר פעמים על לחייו, הפילו לרצפה והורה לו לזחול ולבקש את סליחתו על ההפרעה והכל כיוון שזעם על כי התלמיד הפריע למהלך השיעור. כך גם לאחר שהנאשם הוסיף והודה כי התלמיד, אשר חשש ממנו, עשה כדבריו וכי רק אז אפשר לו לחזור לכיתתו".

הפריע למחוננים

המורה הודה במסגרת הסדר טיעון ושירות המבחן הגיש תסקיר ובו המלצה שלא להרשיעו כדי לא להביא לפיטוריו. בתסקיר נאמר כי המורה "נחשב כמורה מוצלח המעורב בענייני בית הספר; כי בהיותו אחראי ואכפתי מונה לרכז תחום החינוך החברתי; וכי הוא מתאפיין בכך שהוא מאתר תלמידים במצוקה, עוזר להם בלימודיהם וכן בפיתרון בעיות משמעת והתנהגות". עוד נמסר בתסקיר כי "המורה הצהיר על אחריותו להתנהגותו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, אך כי במקביל התייחס אליה בהפחתה. בתוך כך ציין כי התלמיד הפריע לו במהלך שיעור בכיתה של מחוננים, קבוצה אותה הוא תופס כקבוצה היכולה לשמש כמנוף להתקדמות בית הספר כולו. לדבריו התלמיד נכנס לכיתה והפריע לו במהלך השיעור ולכן סטר לו".

סניגורו של המורה טען כי בין המשפחות נערך הסכם סולחה וכי "המורה לקח אחריות מלאה על מעשיו ואף הפנים ממידת חומרתם". הוא הוסיף וטען כי "מדובר במעידה רגעית כי התלמיד הפריע מאד למהלך השיעור בכיתת המחוננים וכי כתוצאה מכך איבד המורה עשתונותיו. ההוראה הינה כל עולמו של המורה שלא לומר מקור פרנסתה היחיד של משפחתו וכי המשך העסקתו תלוי בכך שעניינו יסתיים ללא הרשעה".

האם חסרים אמצעים חינוכיים?

כאמור, דחתה השופטת את המלצת התסקיר שלא להרשיעו. "מוצאת אני את עמדת שירות המבחן קשה ליישום", כתבה, "מעבר לצער הטבעי על כי המורה כשל כך במעשיו ומעבר לרצון המיידי - בחלוף אולי הכעס הראשוני - שלא למצות עימו את הדין מחמת כישלון חד פעמי. שואלת אני מהי דמותו של המורה שאנו מבקשים לראות כמחנך ילדינו? האם דמות זו יכולה להכיל טעות כה חמורה בשיקול דעת? תשובתי שלילית".

השופטת כתבה כי "המורה לא סתם כעס על התלמיד המפריע, לא סתם הסתפק בגערות. הוא נדרש להשפלתו של התלמיד לעיניי חבריו. מדוע? האם כך ביקש להרתיעו מלהפריע לו בשנית בשיעוריו? ומהו אותו הסבר בדבר כיתת מחוננים שאין להפריע בלימודיה? הזהו הסבר? הזהו הֵצדק? האם יכול כעס להצדיק אובדן שליטה מוחלט? ברור שלא, כפי שברור לשיטתי שלא ניתן אלא להוקיע מעשיו של המורה. אומרת אני איפוא כי מי שסוּגל לטעות כה חמורה יתכן ואיננו ראוי לשמש מורה. אומרת אני כי מי שמבקש להורות מחויב מלכתחילה באמות מידה מחמירות וזכאי מלכתחילה להרבה פחות הנחות, בוודאי בכל הנוגע לפעולתו במסגרת תפקידו זה".

לדבריה יש להתבונן גם "קרוב יותר", אל התלמיד, "נשוא זעמו של המורה. על הרצפה? בזחילה? לבקש מחילה על ההפרעה? איזו טראומה. איזה עלבון. ועל מה? האם חסרים אמצעים חינוכיים להשלטת סדר ומשמעת? האם רק זאת נותר? אכן התוצאה לפיה, כפי הנטען תוליך הרשעתו של המורה לפיטוריו, קשה. אינני בטוחה כי איננה ראויה...לשיטתי אינטרס הציבור בענייננו איננו יכול להתיישב עם תוצאה של אי הרשעה מבלי להוליך לפגיעה מהותית בשיקולי הענישה המתחייבים ואפילו מבלי להוליך לפגיעה קשה באמון הציבור בשיקול הדעת השיפוטי, שלא לומר במערכת בתי המשפט. ישקול משרד החינוך האם ניתן להמשיך העסקתו של המורה חרף הרשעתו. אי הרשעתו איננה כסות להיתלות בה. יתירה מכך, לא הרשעתו או אי הרשעתו תסיר חרפת מעשיו".

בית משפט לדברי השופטת צריך להשמיע "קול צלול וברור שעניינו בגינוי חריף של מעשי הנאשם נשוא הודאתו. גינוי כזה איננו מתיישב עם תמונת עולם הרואה אך את הנאשם ונזקו".

לא מספיק רק הרשעה

השופטת מתחה ביקורת גם על העונש הקל אותו דרשה התביעה "דומה כי ב"כ המדינה מוצא עיקר, בעצם הרשעתו של המורה בדין. על האמור הוא מבקש להוסיף מאסר מותנה וצו שירות לציבור בלבד...הרשעה איננה עונש כי אם קביעת עמדה באשר לחומרת מעשיו". גם אם המורה "למד את לקחו", וגם אם יש סיכוי נמוך להישנות התנהגותו, "מוצאת אני להשית גם מאסר מותנה וזאת הן בשל הצורך בהרתעת הרבים", כתבה השופטת.

היא הורתה לגזור עליו "4 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים...צו מבחן לתקופה של שנה...צו של"צ בהיקף של 400 שעות".