בג"צ דחה עתירת כפרים נגד הביטוח הלאומי

בית המשפט הגבוה לצדק דחה (יום ה', 6.12.07) על הסף, מטעמי פרוצדורה, עתירה של 56 קיבוצים ומושבים שיתופיים לבטל את חיובם לשלם דמי ביטוח לאומי על חבריהם העובדים כשכירים במשרה מלאה מחוץ למשקיהם משום שהחברים הללו כבר משלמים דמי ביטוח לאומי במקום העבודה שלהם. הקיבוצים והמושבים טענו כי אין לחיובם לשלם הצדקה עניינית, שהוא מוטל בחוסר סמכות וסותר את הוראות חוק היסוד: משק המדינה.

בעתירה נטען כי הסוגייה העומדת במרכזה היא סוגייה משפטית עקרונית שעניינה בשאלת החוקיות של נורמה משפטית, שהיקפה רחב ולכן ראוי שתידון בבג"צ. לעומתם, טען המוסד לביטוח לאומי כי הם זכאים לפנות לבית הדין לעבודה,על-פי חוק הביטוח הלאומי, ואין כל עילה לכך ששאלת הפרשנות של הוראות הדין ויישומן בידי המוסד לביטוח לאומי לא תיבחן בבית הדין לעבודה, כפי שנעשה בכל מקרה אחר.

לפי חוק הביטוח הלאומי

בהחלטתו לדחות את העתירה על הסף, קיבל השופט פוגלמן את עמדת המוסד לביטוח לאומי. הוא ציין כי סעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי מעניק לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון, בין היתר, בתביעה "של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל עניין הנוגע לביטוח לפי חוק זה". אמנם, הקניית הסמכות לבית הדין האזורי לעבודה אינה שוללת את סמכותו של בג"צ, כתב פוגלמן, אך על-פי הפסיקה, רק במקרים חריגים ידון בג"צ בעניין הנתון לסמכותו של בית משפט אחר.