בוררות נוסח חסידות ברסלב

סכסוך בין שתי עמותות של חסידי ברסלב על נכס בשכונת רמות בירושלים הגיע לבית המשפט המחוזי. השופט יוסף שפירא ביטל (יום ד', 5.12.07) פסק בוררות בין שתי העמותות, וקבע כי אין לו תוקף.

השאלות המשפטיות שהתעורר ובדיון היו: האם בורר מוסמך לדון בשאלת סמכותו לקיים את הבוררות בשעה שאחד הצדדים כופר בה, ואיזה גורם מוסמך לחייב עמותה בהליך בוררות.

את עמותת "משך הנחל להדפסת והפצת ספרי מוהר"ן מברסלב זצ"ל", ייצג בבוררות השנויה במחלוקת, הרב אברהם נחמן שמחה ויצהנדלר. את עמותת "בית הכנסת ובית המדרש תפארת הנחל דחסידי ברסלב ברמות ירושלים", ייצגו שלמה זלמן חשין, אברהם ישעיהו קרלבך וחיים גלבך.

הרב שכטער דחה, הרב שכטער פסק

ה"בוררות" נסבה על מגרש שהקצתה עיריית ירושלים לקהילת חסידי ברסלב בשכונת רמות. השאלה הייתה מי יקבל את הזכויות על המגרש, "משך הנחל" או "תפארת הנחל". הדיון בבית המשפט המחוזי נגע לפסק בורר חלקי שנתן הבורר, הרב יעקב שכטער, בתחילת הבוררות, ביום ט"ו כסלו תשס"ד. בפסק זה דחה הרב שכטער את טענות "משך הנחל" כי הרב א.נ.ש. ויצהנדלר לא היה מוסמך לחתום על כתב הבוררות, וכי על כן אין היא צד לבוררות . ומייד לאחר מכן, פסק כי כל הזכויות במגרש הנדון, ובכל הבניין שנבנה מעליו, שייכות ל"תפארת הנחל". בהמשך הפסק החלקי, חייב הבורר את "תפארת הנחל" לשלם ל"משך הנחל" את הוצאותיה על פיתוח המגרש ועל השקעותיה בבנין.

"משך הנחל" והרב א.נ.ש ויצהנדלר טענו בבית המשפט המחוזי, בין היתר, כי יש לבטל את פסק הבוררות משום שהבורר פעל בלא סמכות והבוררות לא הייתה בוררות.

"תפארת הנחל" השיבו כי יש לקיים את פסק הבוררות שכן הסכם הבוררות תקף. לחילופין, טענו כי ההסכם תקף כלפי הרב א.נ.ש ויצהנדלר.

מה עשה שם הרב א.נ.ש?

בדיון בחן השופט את "כתב ההתחייבות" שהוצג כהסכם הבוררות. חתם עליו ר' חיים גלבך בשם "תפארת הנחל" והרב אברהם ויצהנדלר בשם "משך הנחל"." השאלה שעמדה לפני השופט שפירא הייתה: האם חתם הרב אברהם נחמן שמחה ויצהנדלר על כתב התחייבות לקיום הבוררות בשם "משך הנחל". אם התשובה על כך חיובית, היה הבורר היה מוסמך לפסוק בסכסוך, ואם לא - אין תוקף להתדיינות לפני הבורר.

מן העדויות עלה כי לפני שנחתם 'כתב התחייבות' היה הרב א.נ.ש יו"ר עמותת "משך הנחל", ולאחר מכן מנכ"ל. אבל בתקופה הרלוונטית, היה חבר העמותה בלבד ובמקומו התמנה חיים אלעזר סאמעט.

במהלך הדיון שאל השופט את א.נ.ש מדוע חתם על כתב ההתחייבות, והוא ענה: "אני רציתי לעשות שלום ולא להונות. רציתי לעשות שלום בשקט, זה מה שרציתי לעשות. למען העניין".
על כך נשאל: "אז רצית לחתום ללא סמכות?" והרב א.נ.ש השיב: "אני אמרתי לו (לבורר שכטער) שאף אחד בעולם, והוא ידע את זה והוא הבטיח לי, שאף אחד לא יראה את זה בעולם, והרב לא יכחיש את זה. תקרא לרב לפה, בבקשה!"

מעדותו של הרב א.נ.ש הסיק השופט כי החתימה על כתב ההתחייבות הייתה פרי יוזמתו, "למען שלום", ולא תואמה עם "משך הנחל", והוא עצמו ניסה להצניעה ולהסתירה.

כל חסידי ברסלב הם פעילים

בהמשך הדיון שאל אותו השופט: "בזמן הבוררות עם הרב שכטר אתה היית בר סמכא או לא?" והרב א.נ.ש השיב: "לא, בפירוש לא. אני אמרתי בפירוש לרב שכטער". "אבל קודם אמרת שהיית פעיל", תמה השופט. "הייתי פעיל, פעיל. גם היום אני פעיל, גם כל חסידי ברסלב הם פעילים, מה הם (בהצביעו על קהל החסידים באולם) עושים פה עכשיו? תשאל אותם, מה הם עושים פה?"
"אז בתור מה אתה הולך לרב?", הקשה השופט. והעד ענה: "בתור מה הם באים לפה עכשיו? בתור עסקנים, הם באים לייצג כאילו גוף, אני גם בא לייצג כאילו גוף, אותו דבר". השופט: "איזה גוף אתה מייצג?" הרב א.נ.ש: "את משך הנחל. את חסידי ברסלב". ושוב השופט: "מי נתן לך סמכות?" א.נ.ש: "כל חסידי ברסלב, אני הייתי בשטח".

השופט קבע, אפוא, כי הרב א.נ.ש ויצהנדלר היה מנהל עד שהתפטר "מרצונו", כדבריו, וביום הרלוונטי, ספטמבר 2003, לא היה חבר ועד ולא היה מורשה חתימה של "משך הנחל". השופט ציין כי "משך הנחל" טענה כי לא הסמיכה את א.נ.ש. לייצגה בבוררות, והרב עצמו, הרי אישר זאת בעדותו. "גם אם דבריו נוגדים את 'כתב ההתחייבות' שעליו הוא חתום, שממנו עולה לכאורה כי חתם על המסמך כמתיימר לייצג את משך הנחל, הרי הסבריו מניחים את הדעת ואני מקבלם", כתב השופט.

על סמך עדויות וראיות נוספות הגיע השופט למסקנה כי "משך הנחל" לא הייתה צד לבוררות ולבורר לא הייתה סמכות לדון בנושא. והתוצאה: פסק הבוררות בוטל. "תפארת הנחל" חויבה לשאת באגרת בית המשפט ולשלם את שכר טירחת עורך הדין של "משך הנחל" בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

מן הסתם יחזור כעת הסכסוך לקהל חסידי ברסלב.