נאשמי הפשע המאורגן ישארו במעצר

נאשמים בפעילות בשני ארגוני פשע , ביפו ובלוד, העצורים כבר יותר משנתיים וחצי, ימשיכו לשבת במעצר גם בשלושת החודשים הקרובים. כך פסק שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן. השופט אישר את בקשת פרקליטות המדינה להאריך את מעצרם של מוחמד, חאפז, סמיר ועאטף שורפי, מוסא, עומר ושחאדה אבו שחאדה, סמי סקא, אחמד דבור, ומחמוד (סוהיל סרסור) השערה ונאשמים רבים נוספים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב על פעילות בארגוני פשיעה, סחר בסמים, בעיקר קוקאין והרואין.

התביעה אומרת כי שני ארגוני הפשע ביפו ובלוד חברו זה לזה לשם סחר מאורגן ושיטתי בסמים מסוכנים, ייצורם והחזקתם. במאי-אוקטובר 2004 סוכמו ונעשו עשרות רבות של עסקות סמים מסוכנים בין שני הארגונים. הם הפיצו את הסמים באזורי יפו ולוד, בהיקף של מאות מנות סם מדי יום ביומו. בכתב האישום נטען כי הכספים שהתקבלו כרווחים מעסקות הסמים של ארגון הפשע בלוד, הולבנו באמצעות חברה למתן שירותי מטבע, חנות ב"מגדל הקיסר" בלוד ורכישת קרקעות - באמצעות "אנשי חזית" כדי להסתיר את זהות הרוכשים. כמה מנאשמים שיבשו את מהלכי המשפט והדיחו עדים.

בבקשה שהגישה כעת בפרקליטות המדינה לבית המשפט העליון לאשר את הארכת מעצרם של 10 הנאשמים זו פעם עשירית מעבר לתשעת החודשים הקבועים בחוק, טענו באי-כוחה, עורכי הדין רחל אבישר, גבריאלה ליברמן ועו"ד איתי פרוסט, כי המעשים המיוחסים לעשרה ומעורבותם הנמשכת בסחר בסמים מסוכנים, הכנתם והפצתם, וכן הלבנת ההון המיוחסת להם, מלמדים שהם מסוכנים לביטחון הציבור, במיוחד כאשר מדובר בשני ארגוני פשיעה שחברו יחד.

מורת רוח על התנהלות ההגנה

הם ציינו כי פרשת התביעה במשפט הארוך כבר הסתיימה והחלה להישמע פרשת ההגנה. פרשת התביעה התנהלה על פני יותר מ-70 מועדי הוכחות ונשמעו בה יותר מ-200 עדים. שמיעת פרשת ההגנה הייתה אמורה להתחיל לפני שנה, אך התעכבה בגלל סירובם של שניים מהנאשמים להעיד ובקשת שלושה נאשמים אחרים לעיין בחומר חקירה. באוקטובר 2007 הביע בית המשפט המחוזי את מורת רוחו על התנהלות ההגנה וקבע כי לפנים משורת הדין יאשר את זימונם של שני עדי הגנה נוספים, כדי שלא תיווצר בקרב הנאשמים תחושה כי נמנע מהם למצות את הגנתם כראוי.

הסניגורים טענו לעומתם כי אין עוד מקום להאריך את מעצרם של הנאשמים. לטענתם, ארגוני הפשיעה שמיוחסים לנאשמים ממילא אינם קיימים עוד.

בהחלטתו להאריך שוב את המעצרים כתב השופט ג'ובראן כי "בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן שוכנעתי כי הכף נוטה בשלב זה - גם הפעם - לזכות האינטרס הציבורי המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס הנאשמים ואת זכותם להתהלך חופשי.