תבעו בית קפה בגלל עישון וחויבו לשלם פיצוי

תביעות נגד בתי קפה בגין הפרת חוק האוסר עישון, הפכו לספורט לאומי. לא תמיד מומלץ לרוץ לבית משפט ולהגיש תביעה. אבי דוביצקי (תובע מס' 1) ונאור טורס (תובע מס' 2), תבעו את קפנטו בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון בסכום של 4,000 שקל. לטענתם, בחודש יוני אשתקד, בשעות הערב, הגיעו לקפנטו בדיזינגוף סנטר וראו שעובדי המקום ולקוחות עישנו להנאתם מול שלט האוסר על עישון. דוביצקי צרף סרט שהנציח את מה שאירע בבית הקפה.

בכתב ההגנה טען שלמה אברס, מנכ"ל הנתבעת, שבית הקפה עושה מאמצים לאכוף את החוק ולעתים ישנם מצבים ונסיבות שהדבר אינו ניתן ואין לבוא בטענות. לדבריו, המקרה אירע לאחר שעות העבודה וכשבית הקפה היה סגור.

בפסק דין שניתן לפני שבוע וחצי דחתה השופטת איטה נחמן את התביעה וחייבה את התובעים לשלם לקפה נטו 2,000 שקל בתוך 30 יום. "מדובר בהטרדת הנתבעת לשווא", כתבה השופטת בפסק הדין.

לדבריה, סרט הצילום שצרף תובע 1 מחזק את גרסת בית הקפה שנמצאה מהימנה. "הסרט מורכב משני קטעים שלא צולמו ברצף, האחד מראה אנשים מעשנים ליד שולחן והשני מראה שני עובדים מעשנים ליד שולחן. אין קשר בין הקטעים ולפי זווית הצילום, שצולמה מהצד השני של הסנטר, ומקומה מעל, נראה שהמקום כבר חשוך, דהיינו - לאחר שעת הסגירה. אין בשום מקום צילום שמראה את המעשנים ביחד עם צילום של בית הקפה בפעולה ודלת הכניסה שלו כשהיא פתוחה. מדובר בבית קפה מסוג "take away" שמורכב מדלפק של מכירה קפה ומשולחנות הממוקמים במסדרון הסנטר, שהוא מסדרון ציבורי. כאשר בית הקפה נסגר - השולחנות נותרים בחוץ ומשמשים את העוברים והשבים. איני מוצאת שקיימת אחריות על בעלי בית הקפה לאחר שעת הסגירה. גם העובדה שרואים את שני עובדי בית הקפה יושבים ומעשנים, גם היא הנותנת שמדובר לאחר שעות העבודה בבית הקפה".

השופטת הטיחה ביקורת נוקבת בתובע 1, אבי דוביצקי, ופסקה שאינה מאמינה לו. "איני מאמינה לתובע מס' 1 שהינו חולה אסטמה, שהלך באותו המועד לחדר כושר המצוי בקומה 1 של ה'דיזינגוף סנטר' דרך בית הקפה המצוי בקומה 2 ומצלם מקומה 3, כל זאת כאשר 'במקרה' אין עליו את משאף הונטולין שלו. התובע מס' 1 התגלה בפני כמי שסימן לעצמו אג'נדה להתעשר על חשבון בעלי בתי הקפה ומכאן תביעותיו המרובות נגדם, גם במקרה לא ראוי לתביעה, כמצב דנן".

לעומת זאת, השופטת נתנה אמון בדבריו של שלמה אברס ועדת ההגנה. "מבחינה עובדתית מאמצת אני את כל שנאמר בכתב ההגנה של הנתבעת, שלא ניסתה לייפות את המציאות אלא כתבה דברים כהווייתם וכהתרחשותם במציאות".