הורשעו חוסמי הנתיבים בימי ההינתקות

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ג'ורג' קרא הרשיע (יום ד', 28.11.07) את האחים מרדכי ואליצור לוינשטיין בקשירת קשר להצית כלי רכב בנתיבי איילון בתל אביב במחאה על "תוכנית ההינתקות". השניים הורשעו בעבירות של ניסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והדחת עד בנסיבות מחמירות. מרדכי לוינשטיין גם הורשע בעבירה של שינוי זהות רכב. לעומת זאת זיכה אותם השופט מעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. גזר דינם יינתן במועד אחר.

מהכרעת הדין עולה כי מרדכי הראל לוינשטיין, רב בישיבת חומש, רכש באפריל 2005 שני כלי רכב מסחריים ישנים, האחד פיאט דוקאטו והשני וולוו וטשטש את מספרי השלדה שלהם. הרב גם
פנה לאברהם לבקוביץ', תלמיד בישיבה, והזמינו להצטרף לפעולה.
ב-2 במאי 205 הביאו את שני כלי הרכב לרחוב די רוסי בתל אביב, ליד מחלף קיבוץ גלויות שבנתיבי איילון, באמצעות גרר. בכלי הרכב הונחו חומרים דליקים.

ב-3 במאי בשעת לילה מאוחרת נפגשו האחים ולבקוביץ' ברחוב האצ"ל ברמת גן ונסעו משם ברכבו של מרדכי לשדה המצוי בקרבת המחלף. מרדכי הציג לאחיו וללבקוביץ' את תוכניתו, שלפיה יסיעו האח ולבקוביץ בכלי הרכב בנתיבי איילון לכיוון דרום, יעצרו אותם ויציתו אותם, כך שהתנועה בנתיבי איילון תחסם לחלוטין. לאחר מכן יגיעו השניים לשדה שנועד להיות ”נקודת המילוט” ובה ימתין להם מרדכי. השלושה נדברו להיפגש בבוקר לשם מימוש תוכניתם.

"לא להצית, רק לחסום"

באותו לילה הצמידו האחים לוחיות זיהוי מזויפות לכלי הרכב וניסו למחוק את טביעות אצבעותיהם תוך שימוש בכפפות גומי.

בבוקר חזרו אל כלי הרכב שנותרו ברחוב די רוסי. הם העמיסו עליהם חומרים דליקים, אבל כלי הרכב לא התניעו בשל תקלה טכנית ובאותו שלב עצרה אותם משטרת ישראל.

התובע, עו"ד אלי שוורץ, עתר להרשיע אותם גם בשיבוש מהלכי משפט והדחת עדות משום שהאחים איימו על לבקוביץ' כדי להניאו מכוונתו לחתום על עסקת טיעון במשפטו, שהתנהל בנפרד ממשפטם.

השניים הודו כי תכננו לחסום את התנועה בנתיבי איילון, אך טענו שביקשו לעשות זאת באמצעות האטת הנסיעה בשני כלי הרכב עד לעצירתם ורק אם תסוכל תוכניתם זו, יציתו את כלי הרכב בשדה פתוח. לטענתם נסוגו כליל מתוכניתם עוד בטרם נעצרו.

שיחות טלפון וריח של דלק

התביעה ביססה את כתב האישום על הודאתו של לבקוביץ' במעשים ועל שורת ראיות ובהן רכישת כלי הרכב, שיחות בטלפון הנייד בין מרדכי לנהג הגרר שהוביל את כלי הרכב מבית אל לתל
אביב, תפיסת כלי הרכב כשהם ספוגים בחומרים דליקים וממוקמים בסמוך לנתיבי איילון, ריח הדלק החריף שנדף מהם בעת מעצרם, הצלבת איכוני מכשירי הטלפון של השלושה וטביעות אצבעותיו של מרדכי על בקבוק של חומר דליק.

ההגנה טענה כי האחים היו נתונים למעקב של גורמי ביטחון וכי כל מטרת מעצרם, שבוצע רק לאחר שבוטלה תוכניתם, הייתה סיכול יכולתם של הנאשמים לטעון כי כלל לא התכוונו לפעול. כמו כן טענה ההגנה כי העובדה שהתביעה לא חקרה בעניין זה את המעורבים, כאשר אלה העידו בבית המשפט, מלמדת גם היא על הימנעותה המכוונת מבירור שאלה זו.