תגלית: מוח שונה לסובלים מהפרעת OCD

סריקות מוח עשויות לגלות אלו אנשים נמצאים בסיכון גנטי לפתח הפרעה כפייתית (OCD).

צוות חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' גילה כי לאנשים הסובלים מ-OCD ולבני משפחתם הקרובים יש דפוסים מיוחדים במבנה המוח.

הגנים האחראים לכך עדיין אינם מוכרים, אך נראה כי הם משנים את האנטומיה של המוח, מה שעשוי לסייע באבחון ההפרעה.

המחקר פורסם במהדורה האחרונה של העיתון "Brain".

OCD היא הפרעת חרדה שהאדם הסובל ממנה נאלץ כתוצאה מפחדים ומחשבות לא הגיוניות לחזור על פעולות מיותרות לכאורה שוב ושוב.

המחלה שביטוייה הגלויים עשויים להיות התנהגויות חוזרות ונשנות, כמו שטיפת ידיים מוגזמת, ניקוי או בדיקות חוזרות ונשנות, פוגעת ב-2%-3% מהאוכלוסיה וידועה כתורשתית.

הדרך עדיין ארוכה

למרות הממצאים, החוקרים הדגישו כי הדרך ארוכה עדיין עד שניתן יהיה לזהות את הגנים הגורמים למבנה השונה של המוח הקיים אצל אנשים הסובלים מ-OCD ואצל קרובי משפחה של חולים אלו.

יש צורך גם לזהות גורמים אחרים הקשורים ל-OCD כדי להבין מדוע קרובי משפחה החולקים מבנה מוח דומה אינם מפתחים תמיד את ההפרעה.

מומחים שהגיבו למחקר ציינו את העובדה כי מדובר במחקר קטן, אך למרות זאת הם מקווים כי ראיות חדשות אלו יובילו למחקר מקיף יותר שיעזור להצביע במדוייק על גורם התורם לסיבה המדוייקת של OCD.

שינויים במוח

בעזרת הדמיית תהודה מגנטית (MRI), סרקו החוקרים את מוחם של קרוב ל-100 מתנדבים, כולל משתתפים שסבלו מ-OCD ומשתתפים שבני משפחתם הקרובים להם סבלו מ-OCD.

המשתתפים ביצעו גם מבחנים ממוחשבים שכללו לחיצה מהירה ביותר על כפתור - שמאלי או ימני - עם הופעתם של חיצים על המסך.

כאשר הושמע צליל "ביפ", המשתתפים נתבקשו לנסות ולעצור בעד תגובתם. המטרה היתה למדוד בצורה אובייקטיבית את היכולת לבלום התנהגויות חוזרות.

ההישגים הן של משתתפים שסבלו מ-OCD והן של קרובי משפחה של אנשים הסובלים מההפרעה היו נמוכים בהרבה לעומת קבוצת הביקורת.

הישגים אלו נמצאו קשורים לירידה בכמות החומר האפור שבאזורי המוח החשובים בדיכוי תגובות והרגלים - הקליפה הקדם-חזיתית והקליפה הימנית תחתונה.

לדברי החוקרים, תפקוד לקוי של המוח באזורים הקשורים לעצירת תגובות מוטוריות גורם אולי להתנהגויות כפייתיות והתנהגויות חוזרות המאפיינות את הפרעת ה-OCD.

שינויים אלו במוח עוברים בתורשה ומייצגים כפי הנראה גורם סיכון גנטי להתפתחות המצב.

האבחון הפסיכיאטרי הקיים כיום ל-OCD הוא סובייקטיבי ולכן הידע לגבי הגורמים שבבסיס הבעיה יכול להביא לאבחון טוב יותר ובסופו של דבר גם לשפר את הטיפולים הרפואיים, מקווים החוקרים.