ניצחון קטן וזמני לשוק האפור

שופט בית המשפט העליון אשר גרוניס קיבל את ערעורם של מבורך, יגאל וחיים ג'רבי, הפעילים בשוק האפור, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לדחות את בקשתם לבטל צו עיקול זמני שהוטל על-פי בקשת מפרק הבנק למסחר על 4,365,000 שקל בחשבון הרשום על שמם בבנק לאומי על-סמך טענת המפרק - שזהו חלק מהכסף שגנבה אתי אלון מהבנק.

השופט גרוניס קבע כי יגאל וחיים אינם נתבעים בתיק, ולכן אי אפשר להגיש סעד זמני נגדם. עם זאת, נתן השופט למפרק ארכה של 30 יום לתקן את כתב התביעה, באופן שיגאל וחיים ג'רבי יצורפו כנתבעים, ולבקש סעד מתאים.

מבורך וחיים גרבי הורשעו על-פי הודאתם, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות חמורות הקשורות לפרשת הגניבה מהבנק למסחר. אחד הסעיפים שבהם הורשע מבורך ג'רבי היה הפקדת שיקים מהכספים שגנבה אתי אלון מהבנק למסחר בחשבון שמדובר בו, בסך 4,365,000 שקל, והוצאת כספים ממנו, תוך נקיטת פעולות מרמה בנסיבות מחמירות.

מבורך היה קשר לעופר מקסימוב

לאחר מתן גזר הדין, הגיש מפרק הבנק למסחר נגד מבורך ג'רבי לבדו תביעה אזרחית, ובה נטען כי עליו להחזיר את הכספים שהופקדו שלא כדין בחשבונו, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. נטען, כי בתקופה הרלוונטית עשה מבורך שימוש בחשבון הרשום על-שם אחיו חיים וכי חשבון זה שימש את מבורך בקשריו הכספיים עם עופר מקסימוב, שקיבל את כספי הגניבה מאחותו, אתי אלון.

סכום הכסף שמדובר בו הופקד בחשבון לאחר שמבורך ג'רבי זייף יחד עם אשת יגאל ג'רבי חתימות היסב על חלק מהשיקים שהופקדו. בכתב התביעה נטען כי ההפקדה נעשתה שעה שמבורך ידע כי כל הכספים שהופקדו הם כספים שגנבה אתי אלון.

במקביל להגשת כתב התביעה, הגיש המפרק בקשה למתן צו עיקול זמני על הכספים שבחשבון. בבקשה נטען כי כפי שנפסק בפסק הדין הפלילי, חשבון הבנק אומנם רשום על שם יגאל וחיים ג'רבי, אך שימש למעשה את מבורך למטרות הללו. הרשם א' אורנשטיין קיבל את הבקשה, ונתן צו עיקול זמני על החשבון עד לגובה סכום התביעה. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לביטול העיקול. אך השופט מגן אלטוביה דחה את הבקשה. על כך ערערו לבית המשפט העליון.

אין סעד? המפרק יוכל לבקש

טענתם העיקרית הייתה שלא ניתן היה לתת צו עיקול על נכס הרשום על-שמם של חיים ויגאל משום שהמפרק לא ביקש כל סעד נגדם בהליך העיקרי. עוד טענו כי הכספים בחשבון הבנק המעוקל שייכים ליגאל ג'רבי, שהורשע על-פי הודאתו בעבירות מס בלבד, בגין ניהול עסק לניכיון שיקים ומתן הלוואות בריבית. לדבריהם, הכנסותיו של יגאל גקרבי מעיסוקיו אלה הופקדו בחשבון הבנק, ואין כל קשר בין הכספים המצויים בחשבון לבין העבירות שהורשע בהן מבורך. לטענתם, אומנם הודה מבורך כי הפקיד את השיקים שנגנבו בחשבון הבנק, אלא שלדבריהם הוצאו כספים אלו מהחשבון זה מכבר, ואילו כיום אין לו עוד זיקה לחשבון זה.

בהחלטתו לקבל את הערעור, כתב השופט כי ג'רבי צודקים בטענתם שככלל לא יינתן סעד זמני נגד מי שלא הוגשה נגדו תביעה בהליך העיקרי. דרך אחת לבירור המחלוקת בנוגע לזכויות בחשבון הבנק הייתה לציין את חיים ויגאל כמחזיקים. דרך אחרת הייתה לתבוע במסגרת כתב התביעה סעד הצהרתי שלפיו שייכים הכספים למבורך, ולצרף את חיים ויגאל כנתבעים. אבל המפרק לא נקט אף אחת מן הדרכים הללו.