מורשע ברצח חזר בו מעסקת הטיעון ויישפט מחדש

בית המשפט העליון התיר בצעד יוצא דופן לאדם שהורשע ברצח על-פי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון, לחזור בו מעסקת הטיעון ומהודאתו ולהישפט מחדש. השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין ודוד חשין קבעו כי האיש אמג'ד דענא, תושב שכונת ואדי ג'וז שבירושלים, הסכים לעסקת הטיעון משום שהופעלו עליו לחצים. לעומת זאת דחו השופטים את ערעורו של אחיו, חוסאם, שדבק בעסקת הטיעון שנחתמה עמו, על חומרת העונש שנגזר עליו - 14 שנות מאסר בשל סיוע לרצח.

השופטים ציינו כי פסק דינם עלול ליצור מצב בלתי מתקבל על הדעת, שעל פיו יורשע גם אמג'ד בסיוע לרצח. במקרה כזה, יתכן שחוסאם הוא הרוצח, ומכיוון שאי אפשר להענישו מחדש, "יצא החוטא נשכר". כמו כן מתחו השופטים ביקורת על כי לשני הנאשמים היה סניגור אחד.

אמג'ד ואחיו חוסאם הורשעו ב-5 בדצמבר 2004 בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת עסקת טיעון, שעל פיה הוחלפה האשמתו של חוסאם ברצח בעבירה של סיוע לרצח. אמג'ד נידון למאסר עולם ואחיו ל-14 שנות מאסר.

הנרצח היה עלאא אבו תאייה, בן דודם, תושב שכונת עיסוויה, שהשניים הסתכסכו איתו משום שהתלונן על אמג'ד במשטרה. שניהם ערערו לבית המשפט העליון. אמג’ד טען כי עו"ד מנחם בלום שהיה הסניגור שלו ושל אחיו ניסה לשכנעו להודות ברצח, ובכך למנוע הטלת מאסר עולם גם על אחיו. אמג’ד טען כי מבחינה זו היה כשל מובנה בייצוג. הוא הוסיף כי מסר את הודאתו גם עקב לחץ שנבע מהסכנה שנשקפה למשפחתו מנקמת דם.

לדבריו, אומנם נכח בשעת המעשה, ואף דקר את עלאא, אך לא לפני מותו. הוא טען כי אם יוחזר התיק לבית המשפט המחוזי יש אפשרות כי יזוכה מרצח. לפיכך, ביקש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, ולאפשר את בירור העובדות לאשורן.

חוסאם הודיע כי הוא מתנגד לביטול הסדר הטיעון ביחס אליו, וערעורו כוון רק נגד חומרת עונשו.

חומר ראיות מכביד

בדיון בערעור נמסר לשופטים מכתב של עו"ד בלום, סניגורם של השניים במשפט עצמו.הוא כתב כי נגד כל אחד מהאחים הצטבר חומר ראיות מכביד ביותר, ואילו התיק היה מנוהל, היו שניהם מורשעים בעבירת רצח. עם זאת, עלה ממכתבו של עו"ד בלום, כי לפני שהסכים אמג'ד לעסקת הטיעון היה נתון למסע שכנועים שהפעילו עליו אחיו והסניגור. הוא גם ציין כי המשפחה היתה נתונה בלחצים קשים. שרפו את ביתם בוואדי ג'וז, והם חיו תחת האימה של נקמת דם".

על-פי הוראת בית המשפט העליון, הגיש התובע במשפט, עו"ד ג'ואי אש, מכתב המתאר את עסקת הטיעון מנקודת ראותו.

אף הוא סבר כי היתה סבירות גבוהה להרשעתם של שני האחים בעבירת הרצח, על-פי חומר הראיות. עם זאת ציין כי "חומר הראיות נגד אמג'ד דענא היה חזק יותר מאשר נגד חוסאם". ממכתבו גם עלה כי עו"ד בלום הציע תחילה הצעה הפוכה: שחוסאם יורשע ברצח ואילו אמג’ד יורשע בסיוע לרצח. "דחיתי את הצעתו, והודעתי לו כי אסכים להסדר שלפיו אמג'ד יודה ויורשע בעבירת רצח, וחוסאם - בעבירת סיוע לרצח. לאחר זמן מה, הודיע עו"ד בלום כי האחים דענא הביעו את הסכמתם להסדר שהוצע על ידי", כתב עו"ד אש.

בפסק הדין שקיבל את ערעור של אמג'ד, כתב השופט חשין כי החוק מתיר חזרה מהודאה אם ניתנה לכך רשות של בית המשפט, בתנאי שיש "נימוקים מיוחדים". בפסיקה נקבע כי טענות שמפנה הנאשם נגד הייעוץ המשפטי שניתן לו, עשויות להיות "נימוקים מיוחדים" כאלה.

לעניינם של שני האחים כתב השופט, כי קיומה של כל עסקת טיעון עם אחד האחים היה תלוי בקיומה של האחרת. כבילה זו יצרה, בלא ספק, מכבש לחצים על אמג’ד כדי שיודה ברצח.

את הלחצים הפעילו חוסאם, שניסה ככל הנראה לשכנע את אחיו להודות ברצח כדי להיטיב את מצבו שלו, עו"ד בלום שאישר כי ניסה לשכנע את האחים שזו הדרך היחידה הפתוחה לפניהם, וכן שריפת בית המשפחה וחששה מנקמת דם.

ניגוד אינטרסים

השופט גם קבע כי העובדה שלשניים היה סניגור אחד היא בעייתית. אומנם ייצוג משותף של כמה נאשמים אינו פסול ולעתים אף מועיל, כתב השופט חשין, אך הוא מלווה מטבעו בסכנת ניגוד אינטרסים, שעלולה לפגוע בכל אחד מן הנאשמים ולקפח את הגנתם. "ניגוד האינטרסים תרם בפועל לפגיעה עניינית בייצוגו של אמג’ד", כתב חשין.