ביהמ"ש דחה ערעור על גזר דין של ביה"ד למשמעת

המערער, יליד שנת 63', החל לעבוד בעיריית תל אביב-יפו בשנת 94', ושימש כמפקח על קבלנים באגף לשיפור פני העיר. במסגרת תפקיד זה, הכיר את המתלוננת, אשר עבדה בעיריה כעובדת ארעית. המערער הורשע בכך שהוציא במרמה כספים מהמתלוננת, תמורת הבטחתו להשיבה לעבודה בעיריה, תוך כדי העמדת פנים כמי שיש ביכולתו, נוכח מעמדו וקשריו בעיריה, לתווך בינה לבין גורם שהוא בעל סמכות להחזירה לעבודה. בית הדין פסק על פיטורי המערער מהעיריה באופן מיידי.

בית המשפט בדיון סביב הערעור, ציין כי מטרת הדין המשמעתי החל על עובדי שירות המדינה וברשויות המקומיות, נועדה להגן על רמה מוסרית ותפקוד תקין של השירות הציבורי בנוסף גם על תדמיתו בעיני הציבור. ענישת עובד ציבור שכשל, אשר באמצעותו מועבר גם מסר של ההרתעה לכלל עובדי הציבור, מסייעת לשיקום הפגיעה באמון הציבור, הנגרמת מאי כיבוד נורמות התנהגות בסיסיות הנדרשות ממשרתי הציבור.

מקרה זה משקף סטייה חמורה ויכשלון קשה בעמידה בנורמות של אתיקה, מוסר וטוהר מידות החלות על עובד ציבור הן במסגרת תפקידו, והן מחוצה לו. התנהגות המערער, המשלשל לכיסו כספים בטענת סרק בדבר ניסיון להשיג לאדם עבודה בשירות הציבור, נגועה ביסוד של שחיתות, והיא פוגעת בגרעין של חובת האמינות והאמון שעובד ציבור חב לשירות הציבור עליו הוא נמנה.

בית המשפט מציין, כי בגזירת אמצעי המשמעת יש להביא במניין השיקולים גם את נסיבותיו האישיות של העובד, תפקודו התקין והיעיל, וכיו"ב. יחד עם זאת, משקל הנסיבות האישיות של עובד, בעומדו לדין המשמעתי, נבחן ביחס למשקל האינטרס הציבור בהעברת המסרים הראויים של הדין המשמעתי, והוא תלוי גם בחומרת עבירת המשמעת ובנסיבותיה, ובצורך הרתעת עובדי ציבור, לשמירה על אמון הציבור בשירות הציבורי.

לפיכך, מצא בית המשפט שאין מקום להתערב בגישה העונשית של בית הדין ובאמצעי המשמעת שבחר להשית על המערער. טיב עבודתו של המערער בשירות הציבורי לאורך השנים, ומחויבותו ומסירותו לתפקידו, נזקפים לזכותו, אך הם גרמו לו לשימוש לרעה במובן זה שהמערער בחר להשתמש בתפקידו הבכיר, במעמדו, ובשמו הטוב במסגרת תפקידו כדי להוליך שולל את המתלוננת ואת בנה.

השבת הכספים למתלוננת לא תרפא את הפגיעה במעשי המערער, שכן הפגיעה אינה מתמצית רק בנזק הכלכלי שהסב המערער למתלוננת. מדובר במעילה קשה לא רק באמון המתלוננת אלא גם באמון הציבור כולו ברמתו ובהגינותו של השירות הציבורי ועובדיו.