סופית: פיצויים ל"ילד בסיכון" שלא טופל

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע (יום ג', 20.11.07) סופית כי על עירית תל אביב לפצות אדם שאושפז בילדותו בבי"ח לחולי נפש ללא הצדקה רפואית. בית המשפט המחוזי דחה בכך את ערעור העיריה שיוצגה על-ידי עו"ד חמדה שפיר על חיובה ואף הגדיל את סכום הפיצוי ל-300 אלף שקלים.

בכך הפך לסופי תקדים משפטי שנקבע בחודש ינואר השנה בבית משפט השלום בירושלים לפיו התרשלות הרשויות בטיפול ילדים בסיכון תביא לאחריות בנזיקין.

לא עזרו התחינות ואיומי התאבדות

יצחק גולדשטיין כיום בן 35 אושפז בהיותו כבן 10 בבית חולים לחולי נפש. בתביעה שהגיש באמצעות בא כוחו עו"ד בועז ארד אשר פעל בפרשה מטעם המועצה לשלום הילד, נטען כי לאשפוז המיותר הגיע גולדשטיין בשל התרשלות עירית תל אביב לטפל בו כפי שנדרש לטפל בילד בסיכון. העיריה כך נטען לא הוציאה אותו מהבית למרות דוחות של עובדות סוציאליות על התעללות קשה שעבר ולמרות תחינותיו ואפילו איומיו להתאבד אם לא יוצא מהבית.

בהחלטה ציינה שופטת בית משפט השלום בירושלים אתי באום ניקוטרה כי הוא התלונן בין היתר כי "אביו העניש אותו והוא ישן על הרצפה בחורף 3 ימים בלי שמיכה, קפא מקור והרטיב. פעם שניה אביו גילח את ראשו בכוח נגד רצונו. מידי פעם סיפר כי אביו זורק עליו חפצים שונים בבית ופוגע בו ומכאיב לו ובעיקר הוא טען כי אביו מפלה בינו לבין אחיו הצעיר".

בעקבות איומיו של גולדשטיין להתאבד ותחנוניו להוציאו מהבית פנתה פסיכולוגית בית הספר לעובדת הסוציאלית בלשכת הרווחה והמליצה לסדרו במוסד חינוכי עם פנימיה. עובדת סוציאלית נוספת הוציאה דוח ובו המלצה לסדר לו מסגרת חינוכית ולימודית מתאימה מחוץ לביתו. היא ציינה כי הוא "סובל ממצבו בבית עד כדי כך שאיים לפגוע בעצמו אם לא יסודר מחוץ לבית".

אך גולדשטיין לא הוצא מהבית ולבסוף התדרדר מצבו והוא אף אושפז בבית חולים לחולי נפש. במהלך האשפוז ברח עם שני ילדים נוספים וכשנתפס והוחזר "הוכנס למשך 4 ימים למחלקה הסגורה". לאחר כשנה של אשפוז שוחרר כשבתעודת השחרור מבית החולים נרשם כי התקבל לאשפוז "ללא עדות לדיכאון ולא למצב פסיכוטי. ההתרשמות היתה שמדובר בתגובה תואמת לנסיבות חיים טראגיות".

איך לא נדלקה נורה אדומה

כאמור בית משפט השלום בירושלים פסק בינואר השנה כי העיריה אכן התרשלה כלפיו "באופן הפעלת סמכויותיה". השופטת הוסיפה כי היתה מצפה "להתייחסות כלשהי של העיריה עם קבלת ההודעה כי אמו של גולדשטיין שוהה במעון לנשים מוכות". כמו כן כתבה כי "אם אותה הודעה מאת המקלט לנשים מוכות לא הדליקה נורה אדומה כלשהי בעיריה הרי לא ברור כלל כיצד דיווחי בית הספר ומכתבה של הפסיכולוגית כמו גם מכתבה של העובדת סוציאלית של העיריה עצמה לא הביאו את העיריה להבנה כי מצבו של גולדשטיין חמור וכי יש לפעול מידית להוצאתו מהבית. המצוי בתיק מלמד כי במהלך לימודי גולדשטיין בכיתה ג' כבר היתה לעיריה יותר מאינדיקציה כי יש לפעול לטובתו ומה נעשה? לטענת העיריה עצמה - מאום."

עוד הוסיפה השופטת כי לא מקובלת עליה טענת העיריה כי "במהלך השנה לא היה בסיס להוצאתו מביתו', שכן טענה זו עומדת בסתירה לדוח שנכתב על-ידי עו"ס מטעם העיריה עצמה יהודית בר סלע ובו המלצה להוציא אותו מביתו בשל עזובה סוציאלית וחינוכית קשה המהווה הודעת בעל דין למצבו הקשה של התובע". "לו פעלה העיריה כנדרש במהלך התקופה בה לא עשתה דבר סביר להניח כי היתה המצליחה להביא לכך כי התובע לא יזדקק לאשפוז".

פיצוי על כאב וסבל

בהתייחסה לנזקיו כתבה השופטת כי גולדשטיין "סובל ממשמעות הרישום של האשפוז עצמו...ומהתווית של מאושפז כשלא היה דבר במצבו הנפשי שיצדיק את הקשיים שהערימו בפניו". עוד ציינה כי ניהל מאבק ממושך כדי שיגייסו אותו ולבסוף גויס עם נערי רפול "על אף שרמתו הכללית היתה גבוה משלהם"

אין מחלוקת, כתבה השופטת כי "הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי הוא עובד ורשאי לשאת נשק ולנהוג. הוא לא הצליח לראות כי בשל אשפוזו נגרם לו הפסד השתכרות כלשהו.. הנזק שנגרם לו בגין אי הוצאתו במועד הראוי מביתו ענין שחייב בהמשך את אשפוזו הוא ברכיב כאב וסבל".

השופטת פסקה לו פיצוים בסך של 200 אלף שקלים.

העיריה ערערה על ההחלטה וגם גולדשטיין ערער על גובה הסכום. כאמור שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, משה רביד, אורית אפעל-גבאי ואהרון פרקש דחו(יום ג', 20.11.07) את הערעור של העיריה והורו לה לשלם לו פיצויים בסכום של-300 אלף שקלים בתוספת הוצאות.