בוטל פיצוי לפלשתינית שנהרגה בקרב מסתערבים

בית משפט המחוזי בנצרת ביטל (יום א', 4.11.07) החלטה להעניק פיצוי לבני משפחתה של פלשתינית שנהרגה במהלך קרב בין מבוקשים למסתערבים. מדובר בפעולה בשנת 1992 במהלכה נהרג מפקד כוח מסתערבים אלי אברם. הרכב השופטים בראשות נשיא ביהמ"ש המחוזי מנחם בן דוד, סגן הנשיא יצחק כהן והשופט אברהם אברהם מתחו ביקורת על החלטת בית משפט השלום לפיה מדובר היה ב"פעולת שיטור" המזכה בפיצויים, וקבעו כי היה זה קרב קשה עם נפגעים שנמשך כ-8 שעות.

אל הבנין בג'נין הגיעו לוחמי יחידת המסתערבים בעקבות מידע מודיעיני על נוכחותם במקום של מבוקשים, ראשי חוליית "הפנתר השחור". במהלך הפעולה נהרג מפקד המסתערבים אלי אברם ונלכד בתוך הבנין. במהלך אותו קרב, במסגרת ניסיון להוציא אזרחים מתוך הבנין שבו התבצרו החמושים, נהרגה האשה מהא חסן עלאונה. בני משפחתה טענו כי היא נהרגה מידי החיילים במהלך הניסיון לצאת מהבנין ומאחר שמדובר היה באותה שעה ב"פעולת שיטור", הם זכאים לפיצוי מהמדינה. המדינה טענה כי מדובר היה בפעולה לוחמתית שאינה מזכה אזרחים נפגעים בפיצויים.

בית משפט השלום פסק כי היתה זו "פעולת שיטור" ועל המדינה לפצות את המשפחה.

כאמור בעקבות ערעור המדינה ביטל בית משפט המחוזי את החלטתו של בית משפט השלום וקבע כי מדובר היה בקרב שנמשך כ-8 שעות ולא בפעולת שיטור. לדברי השופטים, "הקביעה כי היתה הפסקה בפעולה המלחמתית (כדי לאפשר לאזרחים לצאת מהבית שבו התבצרו המבוקשים ר.א.) אשר בנסיבות כאן הפכה ל'פעולה משטרתית', מלאכותית ושגויה היא".

"הפסקה של מספר דקות במהלך קרב שארך כל הלילה ועד לשעות הבוקר איננה הופכת ל'פעולת שיטור'. מדובר ברצף אירועים אינטנסיבי ודינמי בו מתנהל קרב קשה, לא מדובר ב'הפסקת אש' בה מתערב גורם שלישי, תוחמים עמדות, 'גבולות', כללים, כדי לאפשר למשל פינוי פצועים וכו', כמו שמתרחש בהפסקות אש. מדובר בחילופי ירי כבדים ביותר, במהלך שעות ארוכות ביותר".

המבחן לדבריהם הינו "התמשכות הסיכון לכוחות הפועלים במצב לחימה גם במצב ההפסקה, ולא העובדה שנקראו במגאפון ע'י החיילים לצאת. קריאה זו בלבד, לא הופכת פתאום יש מאין את הפלשתינים לבעלי חסות של הכוחות שלא חדלו מלהילחם לרגע, ועובדת היותם נתונים בסיכון כל העת. דהיינו, הפסקה כה קצרה במהלכה עדין חילופי אש במהלך לחימה כה ארוכה וחילופי אש קשים ומתמשכים, אינה יכולה להיות לפתע פתאום 'פעולת שיטור'. כאן מדובר בלחימה בטרור ובפעולה למניעת טרור שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים ולגוף, סיכון שלא פסק גם בעת ההפסקה ליציאת האזרחים. פעולה כזו מקנה פטור למדינה מאחריות בגין פעולה מלחמתית. גם פעולת הפינוי של האזרחים הייתה חלק מהליך מבצעי. מדובר במכלול אחד, שלא ניתן להפרדה".

עוד חשפו השופטים כי מעדויות החיילים עולה כי בני הבית כולל אותה אשה שנהרגה הזהירו את המבוקשים, מנעו כניסה שקטה ונעלו את הדלתות "הכוונה היתה להכנס בשקט דרך הפתח העליון שהיה פתוח. והאשה ראתה אותנו ומקום לשבת בשקט היא צעקה והזהירה את המבוקשים שיברחו ולכן היה צורך לכתר את הבית, כי אחרת הם היו בורחים והיו ממשיכים להרוג עוד אזרחים".

אכן, הוסיפו השופטים, "הדעת לא נוחה במצב בו אזרחים חפים מפשע נפגעים ונותרים ללא פיצוי אך אין מקום לקבוע אחריות מקום בו לא צריך לעשות כן, מאמר בית משפט קמא 'כי יהיה זה צורם ובלתי צודק בעליל לפטור את המדינה מאחריות, בנסיבות המקרה שבפנינו', נכון הוא לעצם העובדה באשר לטרגדיה שאירעה למשפחת המנוחה ולקטינות, אך אסור שטרגדיה נוראה ככל שתהיה, תגרום לסטיה מקביעות כפי הצריך בבית משפט. יכול וצריך כי התשובה לכך תהא במסגרת האחרת או בחקיקה, דרך משל, קביעת פיצוי ללא קביעת אחריות במקרים מצערים כאלה ואחרים, יִחוּד פיצוי במקרים ראויים ללא קשר לקביעת אחריות, אך לא כמקרה כאן. כאן, מדובר בפעולת מלחמה מובהקת החוסה בס' 5 לחוק".