שוק-גורמה

אם המילים "שוק" ו"גורמה" נשמעות לכם כמו משהו שלא הולך ביחד, כדאי שתנקו את האוזניים. השבוע הלכתי לאכול ב"צחקו", מסעדת הגורמה הכי לוהטת בירושלים (אם אתם שואלים אותי, כמובן) שממוקמת במקום הכי פחות צפוי - שוק מחנה יהודה. ואולי זה דווקא צפוי מאד, כי זו הדרך להתקרב כמה שאפשר לחומרי הגלם הכי איכותיים שיש ומסעדה איכותית כמו "צחקו" משתמשת בדיוק בחומרי גלם כאלה. "צחקו" היא בין הראשונות שהבינו את הפוטנציאל הגלום בשוק ולכן היה זה כבוד גדול לבקר בה.

הילה ואני ישבנו בחוץ, כך שיכולנו להתרשם במבט פנורמי מהעיצוב האינטימי והנעים והכי טוב, יכולנו לראות את המטבח הגועש והרועש. קודם כל, קיבלנו לשולחן את לחם הבית עם זיתים משגעים, מלח גס ושמן זית. פתיחה חיובית. לא העלנו בדעתנו שכבר על המנה הראשונה נאבד את עשתונותינו מהנאה, אבל זה מה שקרה. בתום לב הזמנו ניוקי תפוחי אדמה וערמונים (64 שקל). הניוקי האלה היו טעימים שפשוט אי אפשר לתאר - קלילים, רכים ונמסים בפה. המנה קושטה בפרוסות דקיקות של בטטה ובגבעולי אספרגוס צעירים ורכים, פירורי ערמונים נימוחים ומתקתקים פוזרו מלמעלה ועל כל הדבר המדהים הזה הוזלפו טיפות של שמן כמהין. אני יכולה להגיד בוודאות שזה הניוקי הטעים ביותר שאכלתי בחיי.

המקוריות שלטה גם בסלט האסיאתי (58 שקל), שחוץ מחתיכות חזה העוף, האספרגוס, הצנונית והמלפפונים, הכיל גם אצות וואקמה שהוסיפו לכל הרעננות הזאת טעם מיוחד שהתאים לירקות בצורה מושלמת. זה גם מה שאמרתי להילה שלא העיזה לטעום את האצות. לא היה עם מי לדבר, אבל לא נורא, נשאר יותר בשבילי. מרק החצילים והערמונים (35 שקל) היה מעט כבד, אבל התרשמנו מאוד מהטעם המעושן שלו. אולי לא כל אחד יאהב, אבל מי שיודע להעריך מאכלים מיוחדים ייהנה מכל לגימה.

אם חשבנו שלא יכול להיות טוב יותר מהניוקי - יש מצב שטעינו. בהרבה מקומות טעמתי פילה בקר, אבל מדליוני פילה הבקר עם כבד האווז ברוטב פירות יער (130 שקל) שנחתו לנו על השולחן היו רכים ונימוחים בפה - תשכחו ממסטיק בטעם בקר, הפילה היה עשוי בצורה מושלמת ונהנינו מכל ביס. פרוסות הכבד היו צרובות ככה שהן היו פריכות מעט מבחוץ ורכות מבפנים והטעמים השתלבו באופן מדהים. מנה מעולה. אם אתם חובבי בשר - זו בפירוש המנה שלכם.

הילה טענה שהיא עוד לא לגמרי מלאה ולכן המשכנו הלאה למנת הביף בורגניון (70 שקל). זו מנה של בשר בקר מבושל היטב עד שהוא כמעט מתפורר מרכות עם גזרים, פטריות ושלל דברים טובים. כמובן שחיסלנו הכל.

בסוף הארוחה היינו צריכות משהו מתוק, כי ככה זה בסופים של ארוחות. הלכנו על מוס שוקולד במילוי פירות יער ובציפוי שוקולד מריר (35 שקל). אם הרבנות הראשית לא היתה מבטיחה לי שלא משתמשים כאן במוצרי חלב, לא הייתי מאמינה. המוס היה מעולה והילה נשבעה שיש לזה טעם ביתי. גם הסורבה היה מצוין, במיוחד טעם הקיווי. פינקנו את עצמנו בתה ונענע ונפרדנו בלב כבד. אבל אין ספק שאני עוד אחזור. הניוקי מחכה לי.