כ-22% מכלל הקיבוצים בישראל, מדורגים ברמת סיכון גבוהה עם חשש לחדלות פירעון. זאת לעומת 10% ממפעלי התעשיה הקיבוצית המדורגים בסיכון גבוהה עם חשש לכשל עסקי וסכנה לסגירה מידית. כך עולה מבדיקה שערכו כלכלני D&B דן אנד ברדסטריט ישראל.
עוד נמצא מתוך הבדיקה, כי מצויים כ-57% מכלל הקיבוצים, המדורגים ברמת סיכון ממוצעת במשק, ואילו כ-21% מהקיבוצים, מאופיינים ברמת חיים גבוהה ודירוג סיכון שולי (בסה"כ - 50 קיבוצים).
בבדיקה שערכו בדקו את דרגת הסיכונים על-פי אזורים ומתוך הבדיקה עולה, כי קיימים כ-52.7% מהקיבוצים, המצויים בדרגת סיכון גבוהה מאוד - באזור הצפון. כ-34.5% מהקיבוצים בסיכון גבוה מאוד - באזור הדרום. כ-7.3% - באזור ירושלים ואילו כ-5.5% באזור השרון.
בקרב מפעלי התעשיה הקיבוצית המצב טוב יותר: נמצא כי כ-23% מהמפעלים מדורגים ברמת הסיכון הממוצעת במשק וכ-67% מהתעשיה הקיבוצית מדורגת ברמת סיכון נמוכה.
מדד הסיכון של D&B מתבסס על-פי בדיקה שנעשתה על כ-330 מפעלי התעשיה הקיבוצית ונתונים של כ-260 קיבוצים. שיטת דרוג הסיכון מתבססת על מודלים סטטסטיים ואקונומטריים המנתחים מדי יום יחידות מידע הקשורים לקיבוצים.
על-פי בדיקתם, החשש לכשל עסקי, משקף את אחוז החברות והעסקים הנמצאים בקושי תפקודי ויכולתם לעמוד בהתחייבויותיהם נמוכה. חברות אלו מאופיינות במוסר תשלומים לקוי, מעורבות בתביעות המהוות איום על הפעילות השוטפת, דיווחים על שיקים חוזרים, הפסדים גבוהים וחשבונות בנק מוגבלים והסיכוי לסגירתם בטווח הקצר גבוהה.
כלכלני D&B מציינים, כי ההבדל ברמות הסיכון בין הקיבוצים לבין המפעלים של התעשיה הקיבוצית מוסבר בכך שרבים מהקיבוצים כוללים בתוכם את ענפי החקלאות והתיירות בהם חלה הרעה משמעותית בשנים 2002-2000.
בענף החקלאות נמשכת השחיקה ברווחיות מזה שנים רבות, ירידה במספר המועסקים, קיצוץ במכסות המים וביטול סובסידיות למה שהיווה כענף המרכזי של רוב הקיבוצים. בתחום התיירות חלה קריסה - עקב המצב הביטחוני. קיבוצים רבים אשר עסקו בתחום זה נאלצו לקצץ בהוצאות ולסגור פעילויות אשר הסבו הפסדים כבדים.
עוד ציינו הכלכלנים, כי נטל הכובד של חובות המגזר הקיבוצי, מהווה נקודת פתיחה רעה של הקיבוצים שהקשתה על מרבית מהקיבוצים להתמודד עם הקשיים אליהם נקלעו ענפי החקלאות והתיירות ועל-כן, מרבית הקיבוצים אשר עיקר הכנסתם נבעה מענפים אלו נקלעו למצוקה כלכלית.
על-מנת להתמודד עם הקושי הכלכלי בשנים האחרונות, החל תהליך של התאגדויות של הענפים השונים בקיבוצים, כגון: רפתות וגידולי שדה, לחברות פרטיות ואגודות שיתופיות חקלאיות. תהליך זה המלווה בהפרטה של נכסי הקיבוץ הפחית את הסיכון בהתקשרות עם התעשייה הקיבוצית והפריד את הסיכון מהקיבוצים.
עבור התעשיה הקיבוצית, שנת 2002 מתאפיינת במגמת יציבות יחסית לעומת כלל המשק. התעשיה הקיבוצית הינה ברובה מסורתית ומבוססת על ענפים שונים כענפי הפלסטיקה, המזון, הדפוס והקרטון שלא ספגו פגיעה קשה בהשוואה לענפים אחרים כגון הבניה והיי-טק.
לדברי כלכלני D&B, מבחינת ההשפעה של החלטת בג"ץ לגבי ייעוד הקרקעות החקלאיות טרם ברורה עדיין, זאת מכיוון שמעטים הם הקיבוצים שנהנו משינויי הייעוד עד כה וכן לא ברורות ההשלכות העתידיות בפסק דין זה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה