האם ילד בן 8 בוגר דיו להתנגד להחזרתו לאביו?

בית המשפט העליון דחה (יום ג', 30.10.07) בקשה של אם שחטפה את בנה בן 8 מצרפת לישראל, ובעלה הבלגי דורש להחזירו לידיו, למנוע דיון בבית המשפט למשפחה בבאר שבע בשאלה אם הבן מבוגר דיו ובעל דעה עצמאית כדי להתנגד להחזרתו לאביו. הדיון בסוגיה זו נחוץ משום שהאמנה הבין לאומית נגד חטיפות ילדים בידי הוריהם מתירה חטיפת ילד אם הוכח שהילד עצמו מתנגד להחזרתו להורה שממנו נחטף. השופטת עדנה ארבל הורתה לבית המשפט לענייני משפחה לעשות הכל כדי לסיים את הפרשה במהירות.

מהחלטת השופטת ארבל עולה כי האם היא יהודיה ילידת הארץ שהתגוררה שנים ארוכות בצרפת, ואילו האב הוא נוצרי המתגורר בבריסל. השניים הכירו ב-1997 בבלגיה וב-1998 נישאו בנישואים אזרחיים בבלגיה. כעבור שנה נולד להם בן. הנישואין לא עלו יפה, ובשנת 2002 פתחו בהליכי גירושין. לאחר כשנתיים אישר בית משפט בבלגיה את הגירושין, וקבע כי הבן יהיה במשמורת משותפת. המשמורת הפיסית ניתנה לאם ואילו לאב נקבעו הסדרים שלפיהם יוכל לראות את הבן.

פסק הדין ניתן על-פי חוות דעתו של מכון Le-Gres שמונה למומחה בעניינו של הבן. בנובמבר 2003, ביקשה האם מבית המשפט הבלגי להגר עם בנה לצרפת. בינואר 2004 אושרה הבקשה, ונקבעו הסדרי ביקור של האב אצל בנו. האם ובנה עברו להתגורר בצרפת, אך האב ערער על פסק הדין. בית המשפט לערעורים בבלגיה ביקש חוות דעת נוספת מטעם מכון Le-Gres. בחוות הדעת הומלץ להעביר את המשמורת הפיסית על הבן לידי האב בבלגיה, לקבוע הסדרים לאם לראות את הבן. בית המשפט אימץ את המלצות חוות הדעת, וקבע כי הסדר המשמורת החדש, שלפיו ימצא הילד בחזקת האב, מינואר 2006. כמו כן הורה בית המשפט כי אם האם או האב מתכוונים לצאת עם הבן מגבולות צרפת או בלגיה, עליהם להודיע זה לזה.

בבלגיה, צרפת וישראל פסקו לטובת האב

בתגובה, הגישה האם תביעה למשמורת על הבן לבית משפט בצרפת. אך עוד לפני שניתנה החלטת בית המשפט בצרפת, עברו האם ובנה להתגורר בארץ. במארס 2006 דחה בית המשפט בצרפת את תביעת האם, לאחר שקבע כי טובת הבן נבחנה לעומקה בבית המשפט לערעורים בבלגיה ואין עילה להתערבותו.

בדצמבר 2006 עתר האב בישראל על יסוד אמנת האג למניעת חטיפת ילדים, וביקש להורות על החזרת בנו לבלגיה. בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי הרחקת הבן מאביו נעשתה שלא כדין, והורה להחזירו.

ערעור שהגישה האם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה. האם הגישה בקשת רשות לערער בשנית לבית המשפט העליון. בית המשפט דן בערעור וקבע כי האם הרחיקה את בנה מהאב שלא כדין. עם זאת, הוחלט ברוב דעות להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי משום שהתברר שהמומחה שעל חוות דעתו ביסס בית המשפט למשפחה את פסק דינו אינו דובר צרפתית למרות שהילד דובר רק שפה זו. בית המשפט העליון גם פסק שהיה מקום לשמוע את הילד עצמו וכן לבחון כיצד ישפיע עליו המעבר החד לידי אביו.

אורח חיים חרדי

הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. מונה מומחה דובר צרפתית, ובהמלצתו שוחח הבן עם השופטים בלשכתם. בדיון סיפר הבן כי אינו רצה לחיות עם האב וסיפר שאביו נוהג כלפיו באלימות. כמו כן התברר שהאם והבן מנהלים בארץ אורח חיים דתי חרדי.

בית המשפט קבע כי עדותו של הבן משדרת בלבול, התחמקות ומצוקה וכי האם השפיעה רבות על גישתו כלפי האב. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבוע שהבן בוגר דיו כדי להעניק משקל לעמדתו.

בית המשפט דן בסייג המופיע באמנה, הפוטר את ההורה החוטף מהחזרת הילד אם יש חשש חמור שהחזרתו תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד אותו בדרך אחרת במצב בלתי נסבל. בית המשפט קבע כי הוא חסר את הכלים להכריע בסוגיה על יסוד החומר שהונח בפניו, והחזיר את הדיון בשאלה זו בלבד להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה.

החזרת הבן - קטסטרופה

האם ביקשה שוב רשות לערער לבית המשפט העליון. היא טענה כי הבן בוגר ועצמאי ברמה מספקת כדי להעניק משקל להתנגדותו. האם גם הסתמכה על חוות דעתו של המומחה דובר הצרפתית כי החזרתו של הבן לאב תהיה מבחינתו "קטסטרופה".

בהחלטתה לדחות את הבקשה כתבה השופטת ארבל כי בית המשפט המחוזי בדק ומצא כי אין הבן בוגר דיו כדי שניתן יהיה להעניק משקל להתנגדותו. השופטת ציינה כי זוהי קביעה עובדתית, ובית המשפט העליון אינו מתערב בדרך כלל בממצאים עובדתיים. השופטת הוסיפה כי לפי ממצאי בית המשפט המחוזי עולה חשד שהאם משפיעה על תפיסת המציאות של הבן, וכי הדבר גם עולה מחוות דעתו של המומחה.

השופטת הסכימה עם קביעת בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לענייני משפחה הוא המחזיק בידע הרב והרחב ביותר על השיקולים והאלמנטים הרלוונטיים להכרעה, ומן הראוי כי הוא יהיה זה שישוב וידון בתיק לנוכח ההתפתחויות ושינוי הנסיבות.