אין לנכות הוצאות על מימון הלוואה לדיבידנד

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, דחה (יום ב', 29.10.07) את בקשתה של חברת פזגז לדון דיון נוסף, בהרכב מורחב של שופטים, בפסק דין של בית המשפט העליון שקבע הלכה משפטית ולפיה הוצאות מימון על הלוואה שלוקחת חברה לצורך חלוקת דיבידנד, אינן מותרות בניכוי מההכנסה החייבת במס.

פסק הדין של בית המשפט העליון (ע"א 8849/01 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ), שכתבה השופטת עדנה ארבל, בהסכמת השופטים אהרן ברק ואסתר חיות, קיבל את ערעורו של פקיד השומה למפעלים גדולים על פסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ברכה אופיר תום כי ניתן לנכות את הוצאות המימון על הלוואות שלחו החברות פזגז ופטרולגז לאחר המיזוג ביניהן לצורך חלוקת דיבידנד לבעלי המניות שלהן. את "הלכת פזגז" שנקבעה בפסק הדין של בית המשפט העליון, פיתח פסק דין נוסף (ע"א 8301/04 פקיד השומה למפעלים גדולים נגד פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ) שפורסם השבוע.

קשר ישיר בין ההוצאה לייצור ההכנסה

הלכת פזגז קובעת כי הכלל לצורך ההכרעה אם מותרת הוצאה כלשהי בניכוי, הוא שיש לבחון את התקיימותו של קשר ישיר בין ההוצאה לבין ייצור ההכנסה. אין לאפשר - כך נפסק - ניכוי של הוצאות על-בסיס קשר עקיף בלבד בין ההוצאה לבין ייצור הכנסה. בפסק הדין הועלה, בין השאר, החשש שמא אימוץ גישה המתירה ניכוי על יסוד קשר עקיף בלבד, יטיל נטל כבד על המערכת הציבורית ויגרום להתדיינויות רבות. עם זאת, נקבע - בהתבסס גם על פסיקה קודמת - כי לכלל זה יתכנו חריגים, שיפותחו בפסיקה בעתיד, שבהם יהיה מוצדק להתיר ניכוי גם כאשר יש קשר עקיף בלבד.

בפרשת פזגז נמצא כי החריג אינו מתקיים, ולכן לא הותרו הוצאות המימון בניכוי. בפרשת פי גלילות נקבע כי בנסיבות העניין מתקיים החריג, וכי יש להתיר בניכוי הוצאות מימון בגין הלוואה שנלקחה לצורך חלוקת דיבידנד.

שקילות כלכלית ברורה

בהחלטה שדחתה את בקשת פזגז לדיון נוסף בהלכה החדשה, כתב השופט ריבלין כי ניתן לסכם את עקרונותיה כך: במצב שבו לחברה הנישומה היו רווחים הניתנים לחלוקה, אשר המזומנים שנתקבלו בגינם שימשו לצורך ייצור הכנסתה, ולאחר מכן היא חילקה מרווחים אלו דיבידנדים העומדים בתנאי דיני החברות לחלוקת דיבידנד, יותרו בניכוי הוצאות המימון בגין הלוואה שנלקחה לצורך חלוקת הדיבידנד. אך זאת רק אם מתקיימת שקילות כלכלית ברורה בין המצב המתואר - שבו משמש ההון הזר לחלוקת דיבידנד ונתקיימו התנאים הנדרשים כאמור - לבין חלוקת דיבידנד מעודפים ומימון הפעילות העסקית על-ידי הון זר. נטל ההוכחה כי מצב דברים זה מתקיים מוטל על הנישום.

אין סטייה מההלכות

ריבלין כתב בהחלטתו: "לא השתכנעתי שפסק הדין סוטה סטייה של ממש מההלכות הקיימות באשר לאיזון בין זכויות הנישום להוכיח את שומת האמת שבה הוא חייב לבין הנטל המוטל על הרשות הציבורית לבחון הוכחה זו".

השופט דחה את טענת פזגז כי פסק הדין עלול להביא עמו השלכות כלכליות קשות, ובהן תמריץ שלילי לחלוקת דיבידנדים ולהשקעה בחברות ישראליות בכלל.