פיקדון הלקוח בחברת הגז - הכנסה חייבת במס

שופט בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, דחה (יום ו', 26.10.07) את בקשתה של חברת אמישרגז לקיים דיון נוסף ברכב מורחב של שופטים בפסק דין של בית המשפט העליון, שבו נדחתה עמדתה של החברה בכמה סוגיות מס.

מדובר בפסק הדין שבו קבעו השופטים אהרן ברק, אסתר חיות ועדנה ארבל כי אין להתיר לחברה לנכות הוצאות שיערוך של פקדונות שהתקבלו מלקוחותיה, ודחה את הפרשנות שהציעה לתקנות מס הכנסה (ניכוי לחברת גז), התשמ"ז-1987. כמו-כן אישר בית המשפט את קביעת בית המשפט המחוזי בתל אביב כי מקדמות שגבתה העותרת מלקוחותיה הן הכנסה לצרכי מס.

פיקדון ומקדמה

מדובר בפיקדון שלקוח המתקשר עם חברת גז נדרש להפקיד בידיה כדי להבטיח את פירעון חובותיו כלפי החברה ואת החזרת הציוד המושאל לו במצב תקין בתום ההתקשרות ביניהם. בכספי הפיקדונות שמקבלת אמישרגז היא משתמשת למימון רכישת נכסיה הקבועים. בנוסף נוהגת אמישרגז לגבות מכל לקוח חדש "מקדמה", שהיא סכום המשולם על מלאי הגז המצוי במרכזיית הגז שאליה הלקוח מתחבר. החברה מתחייבת כי בעת סיום ההתקשרות עם הלקוח להחזיר לו את כספי המקדמות, כשהם משוערכים.

מחלוקת עם פקיד השומה

בין החברה לבין פקיד השומה למפעלים גדולים הייתה מחלוקת בדבר סיווג הפיקדונות והמקדמות, והיא הגיעה לבית המשפט המחוזי.

החברה טענה, בין היתר, כי על-פי כללי חשבונאות ומס מקובלים, יש לראות בפיקדון חוב ודאי, כלומר התחייבות. לכן, יש להכיר בשערוך הפיקדונות כהוצאה מותרת בניכוי בקביעת הכנסתה החייבת במס. סיווג הפיקדון כהתחייבות מביא לתוצאה שאין למסות אותה כהכנסה.

פקיד השומה טען כי הפיקדון הוא "חוב תלוי", לפי כללי חשבונאות מקובלים, בעיקר לנוכח השיעורים הנמוכים של החזרת פיקדונות, והתנאים הנדרשים להכרה בניכוי ההוצאה של חוב תלוי אינם מתקיימים בעניינה של אמישרגז.

החברה לא תחזיר

לגבי המקדמה, טענה החברה, כי זו התחייבות ללקוח, שתסולק עם סיום ההתקשרות עמו. ואילו פקיד השומה טען כי בפועל אין המקדמה מוחזרת ללקוח, או שהיא מוחזרת בשיעור מזערי. לכן, יש לסווג ה"מקדמה" כהכנסה החייבת במס עם קבלתה.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה אופיר-תום, קיבלה את עמדת פקיד השומה והחברה ערערה על-כך לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אישר את עמדת השופטת המחוזית. בפסק דינו כתבה השופטת עדנה ארבל, כי אי-אפשר לומר שיש הסתברות גבוהה להחזרת של פיקדון או מקדמה כלשהם.

סתירה לכללים החשבונאיים?