מסורתית ושומרת כשרות

ירושלים היא עיר של מסורת, ומסורת בדרך כלל כוללת הרבה מאוד סיפורים, היסטוריה וגאווה. גם על המסעדות בירושלים לא פסחה המסורת. כמעט לכל מסעדה יש סיפור משלה וגאווה מוסדית. אחת הדוגמאות למוסד ירושלמי שכזה היא מסעדת לה גוטה. בעוד שמוניטין של מסעדה ממוצעת בארץ, שלא נאמר המסעדה עצמה, בדרך כלל לא מחזיק יותר משנה, לה גוטה מצליחה לשמור על מקומה המכובד והיציב בנישת המסעדות הצרפתיות הכשרות מזה תשע שנים ברציפות.

כמו בהרבה מקומות ירושלמיים, שם המסעדה רומז על סיפורה. גוטה, בעלת המסעדה והשפית של המקום, למדה לבשל כבר בתקופת ילדותה במרוקו. היא המשיכה לבשל גם בבגרותה והחלה משלבת את הבישול המרוקאי הביתי עם הבישול הצרפתי הקלאסי, אותו למדה ממיטב השפים בצרפת. את הפרק הקולינארי הירושלמי של חייה מיקמה גוטה בפינת חמד, שבה בנין ערבי עתיק עם תקרות גבוהות, קשתות וחצר קטנטנה. כיום הפכה המסעדה לעסק משפחתי של ממש כשבנה של גוטה מבשל לצידה.

בצהרי יום שרבי שהפתיע בעיצומו של אוקטובר, ניצלנו את שביתת המרצים הבאה עלינו לטובה בכדי לתרגל חיים לא סטודנטיאלים ולצאת באמצע היום לארוחה עסקית. התפריט נפתח בסיפורה הנחמד של גוטה, שם גם תמצאו תמונה ייצוגית של אישה מרשימה, שמבטה האימהי מיד יפתח לכם את התיאבון. אין ספק שדמותה בהחלט נראית כמי שרוצה ומסוגלת להאכיל את כולם.

את הארוחה פתחנו עם לחם הבית - לחמניות שנאפות במקום ומזכירות את הבריוש הצרפתי המתקתק. הן מוגשות עם מבחר מטבלים: טפנד זיתים, ממרח עגבניות ושמן זית, תחליף מעניין יותר לחמאה מזה שרוב המסעדות הכשרות מציעות. בטרם הגיעו לשולחננו המנות הראשונות הוגש לנו, בהתאם למסורת הצרפתית, שעשוע חיך נחמד בדמות ברוסקטה עם גוואקמולי שעשה את העבודה וגרם לשוער שעומד בכניסה לקיבתי לעבור מיד לעמידת נוח ולפתוח את הדלת לרווחה.

התפריט מגוון ומאופיין, כצפוי, ברוח צרפתית בניחוח מרוקאי. עיצוב המסעדה השרה עלינו רוח קלאסית, וברוח זו גם החלטנו להזמין. פתחנו בקרפצ'יו פילה בקר (25 שקל), שהיה עדין מאוד בטעמיו ובטרין חציל קלוי (15 שקל) שהוגש גם הוא בתיבול מעודן של שמן זית וקוביות עגבנייה. לצידן של המנות טעמנו מעט מהאנטי פסטי הביתי (15 שקל) שכלל בטטה, גמבה וסלק.

לפני שהוגשו לנו המנות העיקריות קיבלנו עוד שעשוע פה נחמד של גרניטת חבושים ומלון שהיתה, ללא ספק, מבריקה. למנות עיקריות המשכנו עם הרוח הקלאסית והזמנו חזה מולארד ברוטב פירות אדומים (79 שקל) וסטייק סינטה ברוטב יין אדום וריבת שום (65 שקל). המנות היו מעניינות הרבה יותר בזכות התוספות שלהן. הסינטה הוגשה עם תבשיל של חיטה ואילו חזה המולארד עם עדשים ירוקות שהוסיפו טוויסט מעניין למנה. עם זאת, עם כל הכבוד לקלאסיקה, המנה שבאמת הרשימה אותנו היתה דווקא זו של קציצות הטלה שהוגשו עם דלעת וחומוס ברוטב ציר טלה (69 שקל) - תבשיל מרוקאי אמיתי שעורר בי רצון עז לשקול הגשת מועמדות לעדה.

סיימנו בפרפה חלבה מרענן (25 שקל), שלמרות תוכניותינו לא גרם לנו להרגיש קלילות, אבל העניק לנו את המתיקות הנחוצה לסגירת ארוחה.