שופט פסל הארנונה באזור התעשיה ברלב

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה רון סוקול פסל (יום ג', 23.10.07) את שיעורי הארנונה הגבוהים שמטילה המועצה האזורית מטה אשר על מבנים באזור התעשיה ברלב שליד צומת אחיהוד, ובהם מבנים של המפעל לייצור משטחי אבן ושיש "אבן קיסר" ושל מפעל למוצרי חלב של "שטראוס". המועצה חויבה לשלם לכל אחת מהעותרות 15,000 שקל הוצאות משפט.

מפסק הדין עולה כי עד שנת 1998 נחלקו אזורי התעשיה שבשטח המועצה לשני אזורי גבייה - א' ו-ב'. שיעורי הארנונה באזור ב' היו נמוכים מאשר בא'. בשנת 1998 הוקם אזור גבייה חדש - אזור ג'. אזור זה חל רק על נכסים המצויים באזור התעשיה בר-לב, ושיעורי הארנונה המוטלים עליהם גבוהים בהרבה מאלו המוטלים על נכסים זהים באזורים א' ו-ב'.

ארנונה לא חוקית

שתי החברות טענו בעתירות נפרדות שהגישו לבית המשפט המחוזי כי הטלת הארנונה המיוחדת לאזור ג' אינה חוקית משום שהקמת אזור ג' לא קיבלה אישור של שר האוצר ושר הפנים כפי שהחוק דורש. השופט סוקול קיבל טענה זו, וקבע כי גם אם תבקש המועצה לכונן אזור גבייה חדש ולקבל אישור של השרים לכך, עליה לפעול לנהוג בשוויון ובסבירות.

בעתירות גם נטען כי מכיון ששיעורי הארנונה שנקבעו לאזור התעשיה בר-לב גבוהים מאשר באזורים מקבילים בשטח המועצה יש בכך הפליה פסולה שדינה להתבטל.

אישור מכללא

בתחילת הדיון ביקשה המועצה האזורית ארכה לאיתור אישור השרים להקמת אזור גבייה ג', אך בסופו של דבר הודיעה לשופט כי אין בידה אישור כזה. עם זאת, טענה המועצה כי השרים אישרו את צווי הארנונה שהוצאו במשך השנים, ובאישורים אלה יש משום אישור מכללא גם לכינון אזור גבייה ג'. מכל מקום, טענה המועצה, כינון אזור גבייה חדש אינו מחייב, על-פי הדין, פנייה נפרדת לקבלת אישור השרים.

המועצה גם הבהירה כי השיעורים הגבוהים יותר לאזור התעשיה בר-לב מוצדקים משום שזה אזור מיוחד ובעל תשתיות מיוחדות.

כמו סיווג מחדש

השופט סוקול החליט לקבל את עמדתן של שתי החברות. הוא ציין כי חוק ההסדרים קובע שיש צורך באישור השרים לשינויים בסיווג נכסים לצורך גביית ארנונה. השופט קבע כי אומנם אין בחוק התייחסות מפורשת לכינון אזור גבייה חדש, אבל למעשה הגדרת אזור גבייה חדש ובו שיעורי ארנונה שונים, דומָה לסיווגו מחדש של נכס, ואין לראותה כקביעת ארנונה בראשונה. לפיכך גם הגדרה כזאת טעונה אישור השרים.

השופט הוסיף כי הקמת אזור גבייה חדש אינה עניין שולי, והיא מחייבת בדיקה מעמיקה, ועל כן אישור עקיף אינו יכול להכשיר אותה.

פי 7.3 מאשר באזור ב'

השופט סוקול קיבל גם את טענת החברות כי הופלו לרעה בלא הצדקה לעומת אזורים מקבילים אחרים. הוא ציין כי לפי צו הארנונה של מטה אשר, הסכום המוטל באזור א' 4.63 שקל למ"ר, באזור ב' 3.11 שקל למ"ר, ואילו באזור ג' הסכום הוא 22.69 שקל למ"ר, כלומר פי 7.3 יותר מאשר באזור ב' ופי 5 לערך מאזור א'. "אין כל הסבר מניח את הדעת לפער עצום זה בשיעורי המס", אמר השופט. גם טענת החברות שצווי הארנונה בעניינם אינם סבירים, התקבלה. "אין ספק כי הפערים שהודגמו בשיעורי הארנונה אינם יכולים להיחשב כפערים סבירים, גם אם יש הבדלים בין אזורי התעשיה", כתב השופט.