העותרים בפרשת קצב: תשובת מזוז "בלתי מספיק"

התנועה לאיכות השלטון ושורת ארגוני נשים הגישו (יום א', 21.10.07) תגובה לבג"צ במסגרת עתירות נגד עסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב. בין היתר מאשימים הארגונים את היועץ מזוז בהעדפת "אינטרס ציבורי" ובהצגת עובדות מגמתית.

בתגובה שהגישו התנועה לאיכות השלטון, שדולת הנשים, ארגון מרכזי הסיוע, עמותת קולך, וארגוני נשים נוספים המיוצגים על-ידי עו"ד אליעד שרגא, יפעת מצנר, דפנה הולץ לכנר, ד"ר אביעד הכהן וברק כלב, דוחים הארגונים את תשובת מזוז וקובעים כי אין בה כדי לתת מענה מספיק ל"כשלים היסודיים" בהחלטה לחתום עסקת טיעון עם משה קצב.

רף הראיות "בדיוני"

מדובר, לטענתם, בין היתר ב"הצגת עובדות מגמתית", בהצבת רף ראיות המפלה לטובה את משה קצב ובפגיעה בשוויון. התיק לטענתם אינו מבטא את אפיוני העדויות של הנפגעות ואינו לוקח בחשבון את "דינאמיקת" הפגיעה ביחסי מרות ובנפגעות תקיפה מינית. יתרה מכך, קצב עצמו לטענתם הפר דה-פקטו את עסקת הטיעון כאשר התייצב מול כלי התקשורת והתנער מכל אחריות לביצוע עבירות מין.

עוד טוענים הארגונים כי למעשה המדינה "הזניחה מאסה קריטית של 10 מתלוננות". וגם הציבה רף ראיות "בדיוני", "שלא רק שלא נדרש מעולם בשום תיק שעניינו עבירות מין, אלא שיש בו אף ליצור נזק עתידי ופגיעה בנכונותם של קורבנות עבירה להתלונן בעתיד". עוד הם דוחים את השיקולים בדבר שמירה על כבוד "מוסד הנשיאות" והגנה על "מעמדה של ישראל בעולם". אלו לטענתם שיקולים ש"אינם ממין הענין".

ההכרעה על "השקפת מזוז"

בסיכום תגובתם נכתב: "לא מחלוקת עובדתית או ראייתית עומדת להכרעת בית המשפט הנכבד בעתירה זו, אלא השקפת היועץ המשפטי באשר לאינטרס הציבורי שבחתימה על עסקת הטיעון עם נשיא המדינה לשעבר, תוך ויתור על הזכרת עובדות בכתב האישום הסופי אשר גם היועץ המשפטי מכיר בהן (ובפרט מגע באיברים אינטימיים) תמורת מה שהיועץ המשפטי לממשלה רואה בו הישג ותמורה, עבור ויתור זה. היועץ המשפטי ראה את העובדות והראיות, אשר גם לשיטתו מובילות לצורך בכתב האישום שכולל אונס ולכל הפחות מעשים מגונים הכוללים מגע באיברים אינטימיים (בין אם כולל מגע מיני מלא ובין אם מגע אחר באיברים אינטימים) אבל הלך שבי אחר נטיית הלב הטבעית להדר פני גדול".

העותרים מוסיפים כי דוקא על-רקע הימנעותו של בית המשפט העליון מהתערבות בשיקולי דעתו של היועץ מלבד מקרים חריגים, מקרה זה "מצדיק הפעלת הביקורת השיפוטית. זאת, בהיותו של המקרה דנן חריג מאוד, אשר במרכזו שאלת האינטרס הציבורי שבהחלטה (ולא מחלוקת ראייתית)- מחד, ובעל השלכות מרחיקות לכת - מאידך".