צמנטכל וקחטן ביצעו דיספוזיציה אסורה ב"בור"

עוד התברר לכונסים, כי בין צמנטכל לבין החברות התגבשה עסקה, שבמסגרתה הסכימו החברות להודות בחלק ניכר מטענות צמנטכל בנושא זכות העיכבון, ומנגד הסכימה צמנטכל לתת לחברות תמורה, בדמות מחיקת בקשות פירוק שהגישה צמנטכל נגד החברות, מחיקת חלק ניכר מחובותיהן של החברות לצמנטכל בגין פרויקטים אחרים וויתור על נקיטת הליכי גבייה נגד החברות בגין החוב נשוא פרויקט הבור. על ההסכם חתם עו"ד אייל סילמן, בשם מפרק צמנטכל, ומשרד עו"ד חיים צדוק בשם מנהלי החברות.

הכונסים: ההסכם בלתי חוקי


בראשית 2007 הגישו הכונסים לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה דחופה למתן הוראות, ובה טענו כי פעולותיהן של צמנטכל ושל החברות בקשר לתביעת העיכבון נעשו בלא ידיעתם או אישורם של הכונסים, וכי פעולות אלה מנוגדות לדין, בהיותן פעולות החותרות תחת צו הכינוס, ותכליתן היא לבצע שינוי מהותי במערך הזכויות במקרקעי הפרויקט, על חשבונם של קופת הכינוס ושל בנק דיסקונט, באופן העולה כדי העדפת נושים אסורה.

לטענת הכונסים, הסכמת החברות להודות בטענות צמנטכל עומדת בניגוד לעמדה שהציגו החברות בכתב ההגנה שהוגש מטעמן במסגרת תביעת העיכבון, וכל מטרתו של ההסכם שנכרת בין צמנטכל לבין החברות הייתה להטיב את מצבן של צמנטכל ושל החברות, שלא כדין ועל חשבונם של קופת הכינוס ושל הנושה המובטח. עוד טענו הכונסים, כי צמנטכל והחברות פעלו בחוסר תום לב, שעה שעשו הכל להסתיר את ההסכם שהתגבש בינן מעיני הכונסים, וזאת בזמן שבין הכונסים לבין צמנטכל התנהל דין ודברים בניסיון לברר את טענות צמנטכל.

צמנטכל: אין לכונסים מעמד

צמנטכל, אשר יוצגה על-ידי עורכי הדין אמיר ברטוב ושירלי יפרח, ועו"ד אייל סילמן, טענה בתגובתה, כי לכונסים אין מעמד בתביעת העיכבון, ואין פסול בהמשך ניהול התביעה בלא השתתפותם. כמו כן טענו כי במסגרת ההסכם הודו החברות בעובדות בלבד, ולא בעצם קיומה של זכות העיכבון, ולכן אין בהודיה זו משום ניסיון לבצע דיספוזיציה במקרקעי הפרויקט, אלא רק הכרה בזכות שצמחה לחברות בעבר, קודם שניתן צו הכינוס. צמנטכל הוסיפה וטענה כי הודית החברות רק משקפת מצב דברים שהתקיים בעבר, וכי עובדות אלה היו מתבררות ממילא במסגרת הדיון בתביעת העיכבון. לטענת צמנטכל, הואיל ומדובר בהודאה בעובדות בלבד, הכונסים כלל אינם רשאים להתנגד להודאה זו.

החברות, שיוצגו באמצעות עוה"ד ניצה פוזנר וגלי ריטוב-גדיש, טענו בתגובתן, כי צו הכינוס ניתן רק ביחס לזכויותיהן של החברות במקרקעי הפרויקט, ולא על כלל נכסיהן, ולפיכך אינו משעה את סמכותן של החברות להמשיך ולנהל את תביעת העיכבון כפי שהן מוצאות לנכון. כן טענו החברות, כי ממילא אין בכוחו של צו הכינוס לשלול מהחברות את סמכותן להודות בעובדות גרידא, כפי שעשו.

עמדת הכונסים התקבלה

כאמור קיבלה השופטת קרת-מאיר במלואה את עמדת הכונסים ודחתה את טענות צמנטכל והחברות. בהחלטתה קבעה כי צו הכינוס משעה את סמכויות מנהלי החברות לפעול ביחס לנכסים עליהם חל צו הכינוס, וכי בניגוד לטענתן של צמנטכל ושל החברות, אין חשיבות לשאלה האם מדובר בכונס נכסים שמונה מכוח שעבוד צף או מכוח שעבוד ספציפי. לפיכך, משעה שניתן צו הכינוס - הסמכות לנקוט פעולות בכל הנוגע למקרקעי הפרויקט מסורה לכונסים, ולהם בלבד.

בנסיבות אלה, בחנה השופטת אם ההסכם שנכרת בין צמנטכל לבין החברות, כמו גם תוצריו של אותו הסכם, אשר מצאו ביטויים בהודאת החברות בטענות צמנטכל ובהסכמות דיוניות שונות, מהווים פעולה במקרקעי הפרויקט.

השופטת קבעה כי אין לקבל את טענת צמנטכל כי ההודאה ניתנה בניסיון לייעל את הדיון ולהגיע לחקר האמת, שכן בנסיבות המקרה מתעוררת תמיהה ממשית באשר למניעים האמיתיים שהובילו את צמנטכל ואת החברות לגבש את העסקה שנרקמה ביניהן.

"עסקה מסחרית"

השופטת כתבה כי הודית החברות לא ניתנה מתוך רצון כנה לייעל את הדיון, אלא משיקולים אחרים, שאינם קשורים לרצונן של צמנטכל ושל החברות לקצר את הדיון. היא הדגישה כי אין לראות את פעולתן של צמנטכל ושל החברות כהודיה בעובדות גרידא, אלא כמעין עסקה מסחרית במקרקעי הפרויקט, וזאת נוכח העובדה שהודיה זו באה לעולם כתוצאה מהסכם, שבמסגרתו קיבלו החברות תמורה בגין הסכמתן להודות בעובדות אלה.

השופטת הוסיפה וקבעה כי העובדות שבהן הודו החברות במסגרת ההסכם מסייעות לצמנטכל לבסס את טענותיה ולהקנות לה זכות עיכבון במקרקעי הפרויקט, כל זאת שעה שיתכן וצמנטכל לא היתה מצליחה להוכיח עובדות אלה בהליך הוכחות רגיל. בכך, הודאתן של החברות בעובדות שטענה להן צמנטכל במסגרת תביעת העיכבון, מסייעת לצמנטכל לשדרג את מעמדה ולהפוך לנושה מובטח במקרקעי הפרויקט.

השופטת דחתה את טענת צמנטכל, וקבעה כי יש הבדל ברור בין הודאה בעובדה שניתנה במסגרת הליך הוכחות, לבין הודיתן של החברות במקרה זה, שנועדה לשפר את מצבן של צמנטכל ושל החברות, על חשבונו של הנושה המובטח.