עו"ד שכירה זכאית לתשלום בגין 'שעות נוספות'

עו"ד צעירה שנתקבלה לעבודה במשרד אגרון, עבדה מעבר לשעות העבודה הרגילות ובי"ד החליט כי מגיע לה תשלום בגין שעות עבודה נוספות. ביה"ד דחה את ערעורו של עו"ד אגרון וחייב אותו לשלם למשיבה - עו"ד זיוה כץ, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המשיבה למדה משפטים, סיימה התמחות והתקבלה לעבודה כעורכת דין שכירה במשרדו של המערער- עו"ד אגרון. בסיכום דברים שערכו ביניהם טרם תחילת העסקתה, התחייבה המשיבה לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות הקבועות בחוק שעות עבודה ומנוחה.

תפקיד המשיבה במשרדו של עו"ד אגרון לא היה מסוג התפקידים בהם נותן המעביד לעובד חופש פעולה מרבי, עצמאות בקבלת החלטות ואחריות לנעשה.

ביה"ד דחה מכל וכל את טענות עו"ד אגרון, לפיהן עורך הדין הוותיק "עושה טובה" כאשר הוא מסכים להעסיק עורך דין מתחיל, שתרומתו למשרד מזערית. ביה"ד ציין, כי אין ממש בטענותיו של המערער לפיהן לא היה כל פיקוח, או לא היתה כל אפשרות לפקח על שעות עבודתה של המשיבה.לפיכך, במקרה הנדון אין החריג שבסעיף 30(6) לחוק מוציא את המשיבה מתחולת החוק.

ביה"ד דחה את הטענה לפיה עצם עבודתו של עורך דין, על-פי טיבה וטבעה, מחייבת מידה מיוחדת של אמון אישי. וציין, כי הסממנים העיקרים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם אלה: עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי מיוחד לו הוא זוכה.

במקרה זה, ציין ביה"ד כי הוכח שהמערער דרש מהמשיבה לעבוד שעות נוספות. ביטוי לכך נתן אף בחוזה העבודה בו קבע שעות עבודה מעבר לשבוע עבודה כפי שנקבע בסעיף 3 לחוק שעות עבודה ומנוחה, בתקנות, בצווים ובהסכמים שנעשו בעקבותיו. לאור זאת כאמור, בי"ד דחה את ערעורו של המבקש, והשית עליו הוצאות שכ"ט עו"ד.