נהג זוכה מעבירת הריגה עקב ליקויים חמורים בכביש

בית המשפט הפחית בעונשו של נהג שהיה מעורב בתאונה כשנהג בשכרות, לאחר שזה ערער על ההחלטה הקודמת בעניינו וטען כי התאונה אירעה בגין התרשלות בהצבת אמצעי אזהרה לנוסעים בכביש באופן שגרם לסיכונם.

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הריגה; נהיגה בשכרות; נהיגה במהירות מופרזת; נהיגה במהירות בלתי סבירה; והפרת החובה לחגור חגירת בטיחות.

מכתב האישום, עולה כי ביום התאונה בו נסע המערער בוצעו בכביש עבודות. אתר העבודה פעל לפי תנאי משטרת ישראל. לפנות בוקר, הסתיימו העבודות באתר והפועלים סדרו בשולי הכביש את כלי הרכב הכבדים בטור. בראש הטור הועמד מחפרון זעיר שנשא מטאטא כביש מכני אשר ניצב עם חזיתו לכיוון דרום, כשאורותיו דולקים ועל גגו פנס כתום מהבהב.

המערער נהג ברכב עם 3 מחבריו, בדרכם חזרה מבילוי שבמהלכו שתו המערער וחבריו משקאות אלכוהוליים. בהגיע המערער לאתר העבודה הוא התעלם מתמרור שהוצב במקום, המשיך בנסיעה רצופה ופרץ את סגירת הנתיב הימני תוך רמיסת החרוטים שהוצבו לאורך הדרך, לא ציית לשוטרים ולא נשמע לקול צעקותיהם אליו, פגע במראת צד של ניידת עד שהתנגש חזיתית במחפרון עם המטאטא.

נטען, כי המערער נהג ברכב במהירות של 108 קמ"ש לפחות, כשאיש מנוסעיו לא היה חגור, והמערער היה שיכור. כתוצאה מהתאונה נהרגה נוסעת ונפצעו שני הנוסעים הנוספים.

בחקירת המערער, התברר כי הוא סובל מאובדן זיכרון מוחלט בכל הקשור לתאונה. לפי גרסת הגב' גרינר, בעלת הרכב בו נהג המערער, שהו הארבע בפאבים ושתו משקאות אלכוהוליים, והמערער החליף את הגב' גרינר בנהיגה חזרה.

בפני ביהמ"ש הונחו עדויות השוטרים ששהו במקום וגם דוח בוחן תנועה על תאונת הדרכים. בוחן התנועה ציין כי האתר נוהל באופן מסודר ובהתאם לתנאי העבודה שהקבלן קיבל מהמשטרה.

ביהמ"ש המחוזי קבע, כי בהעדר טענה נגדית של ההגנה לעניין אופן קרות התאונה יש לקבוע בהתאם למפורט בעדויות עדי התביעה. ביהמ"ש קבע, כי המערער נהג את הרכב בליל האסון בפזיזות ומסקנה זו מתבקשת אף בהתעלם לחלוטין משאלת השכרות, אשר העלתה ספקות לא קלים, ולגביה לא הכריע בית המשפט קמא.

לפיכך, הורשע המערער בעבירות הריגה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי סבירה והפרת חובת חגירת חגורת בטיחות. על המערער נגזרו 3 שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי ורשיונו נפסל למשך 15 שנים.

המערער סבר כי בהתחשב בעובדה שנבצר ממנו להעלות את גרסתו אודות אופן קרות התאונה, על ביהמ"ש לבחון ביתר שאת את גרסת התביעה. מטרת עדי התביעה היתה להסיר מעליהם כל אשמה, והתאונה אירעה בגין התרשלות בהצבת אמצעי אזהרה לנוסעים בכביש באופן שגרם לסיכונם.

המערער תקף את הקביעות העובדתיות של ביהמ"ש וטען, בין השאר, נגד הקביעה העובדתית בדבר מהירות נסיעתו, מיקום הקונוסים (שהפחיתו את מהירות הנסיעה עם ההתנגשות בהם וגרמו לאובדן השליטה על ההגה), מיקום התמרורים (שלא הוצבו כראוי והיו ללא מחזירי אור) והחשכה המוחלטת שהיתה במקום. בנוסף, ביקש המערער כי בית משפט זה יתיר לו להגיש ראיות נוספות בערעור. הערעור נתקבל ברוב דעות.

ביהמ"ש ציין, כי יש טעם לפגם בכך שעבירת השכרות נותרה ללא הכרעה, שהרי מדובר במשפט פלילי, בדיני נפשות, וביהמ"ש מחויב להכריע בכל אחד מסעיפי האישום. אם מגיע ביהמ"ש למסקנה כי לא עלה בידי התביעה להוכיח את אשמת הנאשם, עליו לזכותו.

ביהמ"ש קבע כי בהעדר גרסת הגנה בנוגע לאופן בו התרחשה התאונה ועקב הטענות שהועלו במסגרת הערעור, יש להעמיד לבחינה חוזרת, את המסכת הראייתית שהונחה בפני בית המשפט קמא.

בית המשפט קמא הניח, כי "אתר העבודה היה מסומן על-פי כל הכללים". ואולם, בחינת הראיות העלתה תמונה הפוכה לגמרי. ביהמ"ש קבע כי בסימון אתר העבודה נפלו ליקויים, שהמשמעותיים בהם -העדר הגבלה מדורגת של מהירות הנסיעה, הצבת תמרורים בסטייה מהנדרש על-פי תנאי היתר המשטרה והעדר הכוונת התנועה ע"י שוטר בנקודת הזמן הרלוונטית.

בנוסף, סמוך לתאונה, שינתה ניידת המשטרה את מיקומה והועמדה לפני החץ המהבהב כשכל אורותיה דולקים. בנוסף, החלה תזוזה של כלי העבודה בכיוון המנוגד לתנועה, כשאורות החזית של כלי רכב אלה דולקים אף הם. בית המשפט ציין, כי השפעת גורמים אלה על יכולת המערער לראות את הדרך ואת התמרורים לא הובהרו עד תום. ובנוסף, לא הובהר כיצד השפיעה העובדה שרכב המערער עלה על הקונוסים, על יכולת בלימת הרכב וכן כיצד עובדה זו היתה צריכה להשפיע על חישוב מהירות הנסיעה.

לאור כל האמור מגיע בית המשפט למסקנה, כי ברי שהתמונה העובדתית המתוארת שונה בתכלית מזו שעמדה בבסיס הרשעתו של המערער בביהמ"ש המחוזי.

המסקנה היא כי לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירת הריגה. אולם עם זאת, יש בעובדות שהוכחו מעל לכל ספק סביר, כדי לבסס הרשעה בעבירה גרם מוות ברשלנות: המערער נהג לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים ונשמעו עדויות על כך שנדף מפיו ריח אלכוהול; יושבי הרכב לא היו חגורים; השלטים המורים על עבודות בכביש הוצבו החל ממרחק של 630 מטר לפני אתר העבודה. גם אם לא הוצבו תמרורים אלה כנדרש וגם אם סונוור המערער באופן שהקשה על נהיגתו, שומה היה עליו להתאים בעוד מועד את נסיעתו לתנאי הדרך ולהאט באופן משמעותי.

לאור החלטת בית המשפט לעיל, הופחת העונש והועמד על 3 שנות מאסר, מתוכן 13 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי. עונש הפסילה נותר בעינו.