מעשה בשרימפ חייכן

השבוע שוב היה משחק של הנבחרת ובן הזוג שלי, אדם אופטימי במיוחד, לא היה מוכן לפספס אותו. לא עזרו הפצרותיי ובקשותיי ואפילו הצעות מפתות של מאכלי ים לא פגמו בנאמנותו לקבוצה בכחול ולבן. בצר לי פניתי אל הילה, שידעתי שתבין לליבי כי גם היא חיה עם חובב ספורט מושבע. ללא נקיפות מצפון מיותרות, החלטנו לפנק את עצמנו בארוחה בניחוח ים. הבחירה היתה קלה ובלי לחשוב פעמיים נסענו לקזנקי, ברחוב הארבעה בתל אביב.

רחוב הארבעה ממשיך לתפוס תאוצה וכבר מזמן זכה למקום של כבוד בין מתחמי המזון התל אביביים. הרחוב, שבמשך שנים נתן פייט לעמק האלכוהול החיפאי, המשיך בתהליך האבולוציוני וכיום מאכלס, לצד הברים הוותיקים, גם מבחר מרשים של מסעדות.

קזנקי משלב את היתרונות של בר ומסעדה. המקום לא גדול, האווירה נעימה ואינטימית, מוזיקה סוף הדרך, מקומות ישיבה על הבר, מספר שולחנות רגילים וכמה שולחנות בר מוגבהים. התאורה העמומה, הנרות והעיצוב, ששולטים בו צבעים חמים, משרים חמימות ובהחלט מזמינים.

התקשינו מאד לבחור מנות מהתפריט שמציע דגים, מולים, קלמארי ושמונה סוגים של שרימפס במחירים שגורמים לך לחייך. כל זה ועוד לא אמרנו מילה על המזטים והספיישלים שהיו רשומים על הלוח בדיוק מולנו ונשמעו לא פחות טובים מחבריהם שבתפריט. בזמן שאנחנו מתלבטות, טעמנו מספר מזטים: לביבות תרד, כרישה ושרימפס (15 שקל), אגרול פירות ים מטוגן בשמן עמוק (30 שקל) ומנה של לחם הבית (10 שקל). המנה המפתיעה מבין השלוש היתה דווקא זו של לחם הבית, בשל המטבלים המוצלחים והלא ממש רווחים שצורפו אליו: חומץ בלסמי עם שום, ממרח פלפלים וחמאת לימון שהיתה ממש טעימה ומיוחדת. השלישייה השאירה אותנו עם טעם של עוד וכך עברנו לעיקריות.

המנה הראשונה שבחרנו היתה אחת מהמנות המיוחדות של אותו יום: פילה בורי עם חצילים, ברוטב סויה, דבש וקרמל ובתוספת אגוזי מלך (55 שקל). המנה לא דמתה לאף מנה של דג שאכלתי אי פעם. אחרי שעוברים את המחסום המנטלי של דג ברוטב מתקתק, אפשר ליהנות מהבורי הפריך ומהחדשנות (ואפילו האומץ) שבהפקת מנה שכזו. השילוב עם האורז, שמוגש לצד המנה, ממתן את המתיקות ומשפר את הטעם.

בחרנו בשתי מנות נוספות: קלמארי וראשי קלמארי צרובים עם שמן זית ועשבי תיבול (35 שקל) ומנה של ריזוטו פירות ים וזעפרן (55 שקל). לא יכולנו לבחור מנות שונות יותר זו מזו. בשעה שהריזוטו שחה בקדרה מבעבעת של רוטב עשיר בטעם, הקלמארי הוגש בצורה מינימליסטית - מנה פשוטה, לא מתוחכמת, שמאפשרת להתרשם מטעמו הטבעי של הקלמארי, ומתאימה מאד למי שפחות אוהב לערבב טעמים או שמעדיף מנות שהפסיקו לשחות בים ולא ממשיכות את השחייה בצלחת רוטב. בהתאם למנות, גם כלי ההגשה מקוריים ורעננים. לא צלחות לבנות ואנמיות, אלא מחבתות לוהטות וצלחות סמוקות בגווני אדום.

קינחנו באפל קראמבל קראנצ'י, שמוגש עם גלידת וניל ובפאדג' שוקולד מעולה, ולא מיהרנו להגיד שלום. בינתיים ה"קזנקי" התמלא אנשים. הרבה לקוחות קבועים מגיעים למקום והצוות מכיר כמעט כל אחד מהם. השיחות בין הסועדים למלצריות מתארכות ולא ברור מי האורח ומי המארח. מאד ברור לי למה אנשים חוזרים לכאן. משהו בשילוב של העיצוב, המוזיקה והאנשים יוצר אווירה מאד כיפית, נעימה ולא מחייבת.

אם פעם לצאת לאכול פירות ים דרש השכרה מוקדמת של טוקסידו, הרי שקזנקי מאפשרת לצאת לשבת בבר, בלי יומרות מיותרות ולאכול את כל השרימפס והקלמארי שרק תרצו, גם בג'ינס וטי-שירט. ברכנו את השרימפ החייכן שעל הלוגו בדרכנו החוצה ויצאנו לדרכנו עם רון בלב ובלי חור בכיס.