טענת אי שפיות העניקה לנאשם פטור מאחריות פלילית

ביהמ"ש קבע כי מבחינה משפטית, הוכח קיומו של ספק באשר ליכולתו של הנאשם לשלוט במעשיו בתאריך הרלוונטי, לפיכך די בכך כדי לקיים את הסייג לחזקת הכשרות המשפטית.

על-פי כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, דובר על סכסוך עבריינים בין הנאשמים המכונים "חבורת אלפרון" לבין "חבורת מולנר". הנאשם וחבורתו, נמצאו כששניים מהם אוחזים בסכינים כשניסו את לתקוף אנשי חבורת מולנר ואיימו "לסגור איתם חשבון", חבורת אלפרון הקימה מהומה וגרמה נזקים לרכבים.

כתב האישום מייחס לנאשם ולאחרים קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה במזיד ברכב, איומים, ניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות, תקלה ציבורית, התפרעות והחזקת סכין שלא כדין.

הסנגוריה ביקשה מבית משפט להפנות את הנאשם לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי, בשל היותו חולה נפש. בהסכמת התובעת בית המשפט נעתר לבקשה. לדעת הסנגור הנאשם נכנס תחת כנפי הסייג באשר לכשרותו לעמוד לדין. התובעת מנגד טענה, כי מחלת הנאשם היתה ברמיסיה ואיננה קשורה לעבירות המיוחסות לו.

ביהמ"ש קבע, כי כלל הסייג לאחריות פלילית חל כאשר מבצע העבירה שרוי באחד משלושה מצבים: (1) חוסר יכולת של ממש להבין את מעשיו, (2) חוסר יכולת של ממש להבין את הפסול שבמעשיו (3) חוסר יכולת של ממש להימנע מעשיית מעשה אסור.

בית המשפט צריך לבחון האם בשל מחלת הנפש ממנה סבל הנאשם בשעת ביצוע המעשה, הוא היה "חסר יכולת של ממש" להבין את שעשה או להימנע מעשיית המעשה. במקרה זה, הנאשם במשך שנים רבות סבל ממחלת נפש סכיזואפקטיבית המלווה בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית ושימוש בסמים. מחלתו מתאפיינת במחשבות שווא, התנהגות תוקפנית אלימה כלפי הסובבים, ניסיונות אובדניים אימפולסיביים.

בית המשפט הגיע לכדי מסקנה, כי לנאשם הייתה תובנה מלאה באשר לפסול שבמעשים המיוחסים לו. הוא ענה תשובות רציונאליות, היה מודע לאיסור שבפגיעה באחר וסיפק נימוקים מוסריים להימנעותו מעשייתם בהתאם למצוות רבו.

ביהמ"ש הכריע לבסוף, כי מבחינה משפטית, הוכח קיומו של ספק באשר ליכולת הנאשם לשלוט במעשיו בתאריך הרלוונטי. וגם אם מחלתו של הנאשם לא מנעה ממנו כליל את יכולתו לשלוט במעשיו, גרעה המחלה גריעה של ממש מיכולתו זו. לפיכך, נתון זה מספיק על-מנת לענות על הסייג לחזקת הכשרות המשפטית.