כ-33.7% מכלל המשפחות בישראל מתחת לקו העוני, לעומת 32.2% ב-2000 ולעומת 31.9% ב-1999. זה הממצא העיקרי המעיד על חומרת המצב המצב הכלכלי בישראל בשנת 2001. הנתונים המדגמיים מצביעים על החרפה נוספת גם ב-2002, ועל תחזית קודרת עוד יותר לגבי 2003.
על-פי הנתונים, 1,169,000 נפשות בישראל מתחת לקו העוני (ב-2001), לעומת 1,088,000 נפשות ב-2000. מדובר בגידול של כ-81 אלף נפשות, בהם 50,000 ילדים.
הנתונים מוצגים במסיבת עיתונאים מיוחדת שקיים שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי (יום ב', 4.11.02). על-פי הדוח ב-2001 נקלע המשק הישראלי למיתון כלכלי, שהלך והעמיק ב-2002. תנופת הצמיחה ב-2000 נרשמה כפרק קטן, אשר חרג ממגמת ההאטה הכלכלית שהסתמנה מאז-1996. המיתון הכלכלי ב-2001, הותיר את רישומיו בקיפאון בתוצר, בעליה נוספת בממדי האבטלה ובהאטה משמעותית בקצב גידולו של השכר.
בשל הדחיה המובנית במנגנוני עידכון הקצבאות של המוסד לביטוח לאומי ושכר המינימום, עליית השכר הגבוהה ב-2000, באה לידי ביטוי ברמת הגמלאות ובשכר המינימום רק ב-2001.
בינואר 2001, עודכנו קצבאות המוסד לביטוח לאומי ושכר המינימום, בשיעור של כ-10%, על בסיס רמת השכר הגבוהה ששררה בשנת 2000. מאחר וב-2001 השכר עלה בכ-3.5% (במונחים נומינליים), עידכון הקצבאות ב-2001 שיפר את מצבם של מקבלי הגמלאות ביחס לאוכלוסיה העובדת. בנוסף, גדלה קצבת הילדים למשפחות בעלות 5 ילדים ויותר. קצבאות הילדים לשאר המשפחות, נשארו אותו הדבר, מאחר ומדד המחירים הרלבנטי לעדכונן עלה בכעשירית האחוז בלבד.
ההתפתחויות המעורבות ב-2001 ובמיוחד הגידול בממדי האבטלה מחד, והשיפור ברמת קצבאות הביטוח הלאומי, בעיקר לאוכלוסיות החלשות. מאידך, משתקפות בתמונת העוני ואי השוויון בהתחלקות ההכנסה.
מהממצאים לשנת 2001 מצטיירת תמונת עוני המעידה על הימשכות העליה בממדי העוני לפי ההכנסה הכלכלית, אך על יציבות בממדי העוני לפי ההכנסה הפנויה. יציבות זו נצפתה רק בתחולת העוני במונחי משפחות, ולא בתחולת העוני במונחי נפשות וילדים.
ב-2001 עלה שיעור המשפחות שהכנסתן הכלכלית נפלה מקו העוני, ל-33.7% מכלל המשפחות בישראל. זאת לעומת 32.2% ב-2000, ו-31.9% ב-1999.
נתוני הסקר מורים, כי מספר המשפחות בגיל העבודה שנותרו ללא מפרנס גדל בכ-20%. זוהי תוספת של כ-35,000 משפחות, מרביתן עם ילדים.
השפעת התרחבות ממדי האבטלה באה לידי ביטוי גם במדד פער העוני. לא רק ששיעור המשפחות שהכנסתן הכלכלית נמוכה מקו העוני, גדל, אלא שהעניים נעשו עניים יותר. ב-2001 פחתה ההכנסה הכלכלית הממוצעת של העניים בשיעור של כ-10%, ומדד פער העוני לפי הכנסה זו עלה ב-8%.
השיפור ברמת הקצבאות ב-2001 מנע התרחבות בממדי העוני לפי ההכנסה הפנויה בקרב משפחות. אם כי, רמת העוני הגבוהה ששררה בשנים האחרונות נותרה אותו הדבר גם בשנה זו. ב-2001, ל-17.7% מכלל המשפחות בישראל היתה הכנסה פנויה שנפלה מקו העוני. שיעור זה דומה לממוצע של השנים 1997-2000.
תרומת תשלומי ההעברה, בעיקר קצבאות המוסד לביטוח לאומי, לצימצום ממדי העוני, המשיכה לגדול בשנת 2001. שיעור המשפחות שנחלצו מעוני בזכות הקצבאות ולאחר ניכוי ההשפעה השלילית של המיסים הישירים, עלה בהדרגה מ-44.2% ב-1999, ל-47.4% ב-2001.
לעומת זאת, השיפור ברמת הקצבאות לא מנע את עליית שיעור לפי ההכנסה הפנויה במונחי נפשות וילדים. שיעור הנפשות החיות במשפחות עניות מכלל הנפשות באוכלוסיה עלה מ-18.8% ב-2000 ל-19.6% ב-2001, ואילו שיעור הילדים העניים בכלל הילדים באוכלוסיה, עלה מ-25.2% ל-26.9%.
ב-2001 הגיע מספר המשפחות העניות לכ-319,000. מספר הנפשות במשפחות העניות היה 1,169,000, בהן כ-531,000 ילדים.
דפוסי חלוקת ההכנסות במשק משנת 2001 ממשיכים להצביע על העמקת הפערים הכלכליים בחברה הישראלית. בשנת 2001 עלה מדד אי השוויון להתחלקות ההכנסה הכלכלית ב-3.7%. העלייה המצטברת במדד זה מאז-1997, מסתכמת בכ-4.5%.
עליית אי השוויון בהכנסה הכלכלית, אינה נובעת מהעמקת פערי השכר, אלא בעיקר מהתרחבות ממדי האבטלה. מדד אי השוויון להתפלגות השכר בין פרטים שכירים (וכן בין משקי בית של שכירים) נותר ב-2001 ללא שינוי.
השיפור ברמת הקצבאות מיתן את הגידול באי השוויון בהכנסה הכלכלית, אך לא בלם אותו. מדד ג'יני לאי שוויון התחלקות ההכנסה הפנויה, עלה ב-1.8% (מ-0.350 ל-0.356). גידול זה, משקף עליה בחלקו של העשירון העליון בסך כל ההכנסה הפנויה, על חשבון ירידת חלקם של ארבעת העשירונים הראשונים.
תשלומי ההעברה צימצמו את אי השוויון בהכנסה הכלכלית ב-20.5% (בהשוואה ל-19.2% ב-2000, ו-18.6% ב-1999). תשלומי ההעברה והמיסים הישירים יחד, צימצמו את אי השוויון ב-32.5% (בהשוואה ל-31.2% ב-2000, ו-30.8% ב-1999).
לנוכח המשבר הכלכלי והאבטלה הגבוהה, היציבות בממדי העוני לפי ההכנסה הפנויה בשנים 1997-2001 ותרומת הקצבאות למיתון התרחבות הפערים הכלכליים, מדגישים את החשיבות של עבודתם. במיוחד, מודגש התפקיד המרכזי שממלאות תוכניות ביטוח האבטלה והבטחת הכנסה בעת אבטלה גבוהה.
מערכת הביטוח הלאומי בשנים 2002-2003
העמקת המיתון הכלכלי בשנת 2002, מלווה בהאצת האינפלציה, בשחיקה ריאלית של השכר ובהתרחבות נוספת של ממדי האבטלה. מגמות אלו לכשעצמן, פוגעות באוכלוסיות החלשות, גם אם הקצבאות היו מתעדכנות בשנים 2202 ו-2003. ב-2003 צפויים האטה בקצב האינפלציה ובלימת השחיקה בשכר הריאלי, אך האבטלה תעמיק עוד יותר.
דווקא בתקופה זו של משבר כלכלי חריף, החליטה הממשלה על מפנה במדיניות החברתית. קיצוץ מצטבר בסכום של כ-6 מיליארד ש"ח בקצבות הביטוח הלאומי, אינו כורח המציאות הכלכלית של המשק הישראלי. קיצוץ בהיקף כזה, משקף שינוי בסדר העדיפויות של קובעי המדיניות ביחס להרכב תקציב המדינה.
שורת הפגיעות בקצבאות המוסד לביטוח לאומי ב-2002, ואלו הצפויות ב-2003 היא ארוכה. הקיצוצים מתרכזים בעיקר בקצבות הילדים, במערכת הבטחת הכנסה ובביטוח אבטלה.
קצבאות הילדים יאבדו ב-2003 כ-22% מכוח הקניה שלהן. למשפחות המוגדרות כ"חסרות שירות מזכה" השחיקה הריאלית בקצבות הילדים תגיע לכ-38%. הגמלה להבטחת הכנסה למשפחות עם ילדים תפחת ב-2003, בהשוואה ל-2001, בשיעור של כ-30% במונחים ריאליים.
כ-25% מהמובטלים שהיו יכולים להיות זכאים לדמי אבטלה ב-2003, אלמלא החקיקיה החדשה, יאבדו את זכאותם לדמי אבטלה עקב החמרת תנאי הזכאות.
השפעת הפגיעה בקצבאות על ממדי העוני ואי שוויון
ארבעה שינויים מבניים עיקריים:
1. הפחתה של 4% במרבית קצבאות המוסד לביטוח לאומי;
2. הפחתה של 15% בקצבאות הילדים למשפחות המוגדרות כ"בעלות שירות מזכה" ושל 32% בקצבאות הילדים למשפחות המוגדרות כ"חסרות שירות מזכה";
3. שלילת דמי אבטלה ממובטלים בעקבות החמרת כללי הזכאות לדמי אבטלה;
4. הפחתת רמת הגמלה להבטחת הכנסה;
השפעת השינויים:
צעדי המדיניות שנבחנו יפגעו בכ-70% מהמשפחות שהיו עניות ב-2001. הפגיעה בממוצע למשפחה ענייה תהיה בסכום של כ-384 שקלים לחודש, במחירי 2001, שהם כ-12% מההכנסה הממוצעת של משפחה עניה. סכום הפגיעה במחירי 2003 נאמד בכ-415 שקלים לחודש.
המשפחות שהיו עניות ב-2001 תהיינה עניות יותר לאחר שהשפעת צעדי המדיניות תבוא לידי ביטוי מלא. ההכנסה הממוצעת של העניים ב-2001 תרד בכ-265 שקלים במחירי 2001, מ-2,950 שקלים לחודש, ל-2,690 שקלים. סכום הפגיעה מהווה כ-9% מההכנסה הממוצעת למשפחה עניה, נאמד בכ-285 שקלים בחודש, במחירי 2003.
שיעור המשפחות העניות שהכנסתן הפנויה נמוכה מקו העוני, יעלה מ-17.7% ל-19.1%. מספר המשפחות העניות יגדל בכ-25,000 ויגיע לכ-343,000. שיעור העוני בקרב נפשות יעלה מ-19.6% ל-21.7%, ואילו שיעור העוני בקרב ילדים יעלה מ-26.9% ל-30.6%. כמעט כל ילד שלישי בישראל, יחיה במשפחה ענייה.
מספר הנפשות העניות יעלה לכ-1,292,000, שמתוכם כ-605,000 הם ילדים. סכום הפגיעה בממוצע למשפחה, כאחוז מההכנסה הפנויה, עומד על 10.6% בעשירון הראשון, והוא יורד ל-0.2% בלבד בעשירון העליון.
שלושת העשירונים הנמוכים נושאים ב-48% מסך כל הקיצוץ. חלקם של חמשת העשירונים הנמוכים בסך כל הקיצוץ מגיע לכ-70%. שני העשירונים העליונים נושאים בכ-9% בלבד מכלל הקיצוץ. מדד ג'יני לאי שוויון התחלקות ההכנסה יעלה מ-0.3564, ל-0.3685. זוהי עלייה של 3.4%.
הממשלה ודעתה על הדוח
במסיבת העיתונאים, בה הוצג דוח העוני, תקף שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי, את מנכ"ל האוצר, אוהד מראני, שהציע בשבוע שעבר לבצע קיצוץ נוסף בקצבאות הביטוח הלאומי. לדברי בניזרי, העוני בישראל מגיע למספרים כה גדולים, בגלל מדיניות ממשלתית כושלת, "אם לא היו משולמים הקצבאות הרי שהיה מוכפל מספרם של המשפחות מתחת לקו העוני", אמר בניזרי.
בניזרי אמר כי בישראל מאות אלפי ילדים חיים בעוני וברעב. עם זאת הדגיש, כי העוני אינו נחלתם הבלעדית של השכבות הנחשלות, חסרות השכלה - אלא אף של האקדמאים. הוא ציין, כי הוא קיבל עדות לפיה אפילו אקדמאים מחפשים בזבל.
בניזרי הזהיר כי אם הממשלה תמשיך לנקוט בפגיעה בקצבאות הרווחה לצורך כיסוי גרעונותיה, היא תמוטט את כל מדיניות הרווחה. הדבר עשוי להוביל את ישראל להיכלל כאחת המדינות הנחשלות בעולם. בניזרי קרא לממשלה ולכנסת להקטין את הפגיעה בשירותי הרווחה וקצבאות הילדים.
בתגובה לדוח אמר עוד בניזרי, כי על הממשלה לאשר את התקציב בקריאה שניה ושלישית. בניזרי מצר על כך שלא יכל לפרסם ממצאים אלו לפני ההצבעה בקריאה ראשונה על התקציב, והוסיף כי אם לא יאושר התקציב, הוא צופה תחזית קודרת מאוד למדינת ישראל.
ח"כ רן כהן, מעריך כי אין תוכנית מגירה לטיפול בנושא העוני בישראל. לדבריו, אם לא היה עובר התקציב בקריאה ראשונה, היה יכול לעבור במקומו תקציב אחר בהשקעה עם הון אנושי:
"הדבר החמור שמה שנעשה בשנה שעברה, יעשה בתקציב הנוכחי יותר גרוע. אם התקציב לא היה עובר היה יכול לעבור במקומו תקציב אחר. היה אפשר שיעבור תקציב באותו גודל שלוקח 10 מיליארד שקל וישקיעו אותם בתשתיות של הון אנושי, השכלה, רכבות", אמר כהן לרשת ב' של קול ישראל.
כהן מאשים את שרי הממשלה, ובראשם את ראש הממשלה אריאל שרון, וקרא לכולם להתפטר. הוא הדגיש כי הרבה מתקציב המדינה מופנה לעשירים ולמתנחלים. על-פי מחקרו של ד"ר מומי דהאן, חלוקת ההון בישראל מתחלקת באופן הבא: 800 מיליארד שקל לעשירון העליון, מהם מקבלים חצי המאיון העליון; וכל השאר 90% מהעם – מקבלים 340 מיליארד. העשירונים התחתונים, הסביר כהן, בקושי מקבלים דבר.
נציג הארגונים החברתיים, יובל בשן, אמר בתגובה לממצאי הדוח: "הדוח חמור מאוד. אנו צופים בשנה הקרובה קיצוץ חד מאוד בתשלומי ההעברה. אם הגזירות יעברו המספר הגבוה של העניים
(1,169,000) יחמיר.
יו"ר ההסתדרות החדשה, ח"כ עמיר פרץ, קורא לממשלה להפסיק להוריד 'דמעות תנין' ולהתחיל בבניית תוכנית כלכלית שתביא לשינוי ושיפור מצב המשפחות העניות.
"דוח העוני הוא תעודת קלון למדינת ישראל. כאשר כולם נאבקים מול האווירה הביטחונית יש לא מעט משפחות שנאבקות על הקיום שלהם. כל האמירות של המפלגות שאמרו כי הם בוכים את בכיים של האימהות והעניים, אלו קולות של צביעות. הגיע הזמן שייפסק הפסטיבל של הצביעות ושישנו את המדיניות כדי לעשות תוכנית כלכלית שתגן על החברה ולא תרמוס אותה", אמר פרץ.
יו"ר ההסתדרות אמר עוד, כי נתוני הדוח מראים שכולנו צועדים בדרכנו אל העוני, איש בישראל לא יכול להיות בטוח שלו זה לא יקרה. "המשבר מאיים לפגוע בכל בית ובכל משפחה בישראל. זו כבר לא בעייתם של החלשים אלא בעיה לאומית המסוכנת לא פחות מהבעיה הביטחונית", אמר.
נשיא המדינה, משה קצב, קורא לממשלה להקים צוות משימה, אשר יהיה אחראי על טיפול מתמיד בבעית העוני, בעקבות פרסום הדוח.
"מדובר בנתונים מדאיגים מאוד. זו בעיה קרדינלית שמחריפה והולכת בעשור האחרון. יש לנקוט מייד בצעדים דרסטיים כדי לצמצם את הגידול בעוני", אמר הנשיא.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה