התביעה התקבלה: פעולות המשטרה היו נגועות בשחיתות

בתביעה לפיצויים שהגישו שלושה אחים, הם תובעים את משטרת ישראל ככלל, ושוטרים נוספים שהיו מעורבים במעצרם ובהגשת כתב אישום נגדם, תביעה שבסופו של יום הסתיימה בזיכויים המוחלט.

בשנת 98 אירעה פריצה לביתו של מר רמי חכמון, ונגנבו ממנו פריטים שונים. בין הפריטים נטען גם לגניבת מכשיר טלפון סלולרי. בו ביום הגישה אשתו של חכמון הודעה במשטרת שכונות. חכמון עצמו שוטר במרחב ירקון.

למעלה משבועיים לאחר הפריצה, מסר חכמון הודעה במשטרת שכונות ולפיה יום קודם קיבל שיחת טלפון ממכשיר הטלפון שנגנב. מן השיחה למד כי המכשיר נקנה ברח' האצל בת"א וכן קיבל את פרטיה של הדוברת.

משפרטי הדוברת בידיו יצא חכמון מתחנת שכונות עם שוטרים כדי שיעכבו את הדוברת. השוטרים תפסו את המכשיר הסלולרי שחכמון זיהה במקום כמכשיר שנגנב מביתו. באותו היום מסרה הדוברת גרסתה במשטרת שכונות ובה מסרה פרטים על המקום שבו רכשה את המכשיר. בין לבין הודיעו לחכמון שחלק מהרכוש שנגנב אצלו נמצא על גג בניין בנק הפועלים באור יהודה, עיר מגוריו.

9 ימים לאחר מסירת ההודעה על-ידי הדוברת, יצא צוות בילוש של שלושה שוטרים מתחנת שכונות אל הכתובת שמסרה עם צו חיפוש. בביקור במקום מסר הבעלים של החנות כי את המכשיר הסלולרי שמכר לדוברת הביא לחנות אדם שעונה לפרטים של אחד מהאחים התובעים.

באותו מועד הגיע חכמון למשטרת מסובים ומסר הודעה על השתלשלות העניינים מאז הפריצה והודעתו הראשונה במשטרה לרבות פעילות משטרת שכונות בעניין. לאחר מכן נערך בירור עם תחנת רמלה באשר לכתובתו של יניב, אחד מהאחים בבאר יעקב. לאחר מס' ימים שלח צוער אבי בצלאל מתחנת מסובים בקשה לעצור את יניב לחקירה שכן הוא חשוד שפרץ לביתו של חכמון.

כחודש וחצי לאחר הפריצה לביתו של חכמון, בסביבות 04:30 בבוקר, הגיעו 3 שוטרים לביתו של יניב, אחד האחים. השוטרים דפקו על הדלת והדלת נפתחה ע"י נתבע אחד השוטרים. באותה עת היו בבית שלושת האחים התובעים וחברתו של אחד מהם.

מנקודת זמן זו חלוקים הצדדים על אופן התרחשות האירועים. בסופו של דבר ביקשו שלושת השוטרים סיוע משטרתי מתחנת רמלה ואלה עזרו להם לכבול את שלושת התובעים ולקחתם לתחנת המשטרה.

בבוקר יום 18.10.98 הובאו שלושת התובעים להארכת מעצר בפני ביהמ"ש כאשר המשטרה מייחסת להם עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, ניסיון להעלים ראיות והתפרצות לדירה. לבקשה צרפה המשטרה הצהרת תובע וכן את גיליון ההרשעות של התובעים.

התובעים טענו מנגד כי הוכו על-ידי השוטרים ובית המשפט ציין כי על גופם של שניים מהם ישנן חבלות בגב. בסופו של הדיון ניתן צו להארכת המעצר של התובעים עד תום ההליכים.

בין לבין הגישו התובעים מספר בקשות לעיון חוזר בהחלטה לעצרם עד תום ההליכים במעצר בית מלא. זאת בין היתר על-מנת שיוכלו לצאת לעבודה ולסדר עניני חתונתו של יניב. הנתבעת התנגדה. בית המשפט נעתר לבקשות ליציאה לעבודה של יניב וקובי.

ביום 24.01.00 ניתנה הכרעת הדין בעניינם של שניים מהאחים התובעים, יניב וקובי, והם זוכו זיכוי מוחלט מן האישומים שיוחסו להם.

התובעים טענו כל העת כי התנהלות ופעולות המשטרה והתביעה בתיק הפלילי נשוא התביעה היו נגועות בשחיתות וקנוניה. המשטרה וגורמי התביעה פעלו הרבה מעבר לפעולה שגרתית של המשטרה במקרה גניבה מביתו של אזרח וזאת מאחר שהגניבה בוצעה מביתו של חברם לעבודה. אף לאחר מכן פעלו תוך כדי החקירה והמעצר בלהיטות שאינה מתיישבת עם חוסר כוח האדם שבו מצויה המשטרה לצורך חקירה הנוגעת לגניבת מכשיר סלולרי. בהמשך ומתוך אותה להיטות בוצע מעצרם של התובעים ללא שיש בידי השוטרים צו מעצר. משמע מדובר במעצר לא חוקי.

המדינה הכחישה את כל טענותיהם העובדתיות של התובעים באשר להתנהלותה במהלך הפרשה. המדינה טענה כי התובעים לא הוכיחו תביעתם שכן טענותיהם הם בבחינת חכמה לאחר מעשה. במועדים הרלוונטיים לאירועים פעלו השוטרים והתביעה כשורה ובהתאם לדין. במעצר התובעים לא היה משום מעשה שלא כחוק.

בסופו של יום, השופט קיבל את התביעה בכל הנוגע לאירועים האמורים לעיל והשלכותיהם, ולכן ישלמו הנתבעים למשפחת צרור, באמצעות המשטרה 100,000 ש"ח לפי חלוקה שנקבע בין האחים, זאת בתוספת ריבית והצמדה ושכ"ט.