הבעל לא משלם - אבל בת הזוג תישאר

שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, דחתה (יום ב', 15.10.07)בקשה של אישה שנפרדה מבעלה, ומאפשרת לו להתגורר בביתם תמורת דמי שימוש ראויים בבית, לסלק את בת זוגו של הבעל מבית זה בטענה שהבעל אינו עומד בתשלום. בכך אושר פסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו יהודית שטופמן, שקיבל את ערעור הבעל על פסק דין של שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב צילה צפת, שצידדה בעמדת האשה.

מפסק הדין עולה שבני הזוג נישאו זו לזה בשנת 1977 ויש להם שני ילדים. שניהם בעלים בחלקים שווים של בית מגורים בהרצליה. לאחר שנפרדו דרכיהם, עזבה האישה את הבית והבעל נשאר לגור בו. הם מנהלים ביניהם התדיינויות משפטיות רבות בערכאות שונות, ובכלל זה בנוגע לדמי השימוש בבית.

מנהג בעלים

הבעל חויב לשלם דמי שימוש ראויים, ולאחר שלא שילם אותם נקטה האישה בהליכי הוצאה לפועל נגדו. בנוסף, ניתן פסק דין הצהרתי (ת.א. 9267/02) נגדו שלפיו עליו לשלם דמי שימוש ראויים ממועד מתן פסק הדין ועד למועד פינוי הבית בפועל, אבל הבעל לא שילם דבר. לבעל יש בת זוג. האשה דרשה מבעלה לסלק את בת הזוג מהבית. הבעל טען שהוא זכאי לנהוג בבית מנהג בעלים, שעה שהוא משלם לאישה דמי שימוש ראויים על השימוש בזכויותיה בבית. עוד טען כי הבת הזוג מתארחת לעתים בבית, אך אינה מתגוררת בו דרך קבע.

בת הזוג - החוצה

שופטת בית המשפט לענייני משפחה, צילה צפת, קבעה כי בת הזוג מתגוררת בבית דרך קבע. השופטת קבעה עוד כי הבעל טרם שילם את חובו על דמי השימוש הראויים, ולכן הוא נחשב למסיג גבול בזכויותיה של האשה בבית. לפיכך אסרה על בת הזוג להתגורר בבית כל עוד לא משולמים לאשה דמי שימוש ראויים. על פסק דין זה ערערו בני הזוג לבית המשפט המחוזי.

תא משפחתי חדש

השופטת יהודית שטופמן קיבלה את הערעור. היא קבעה כי מדובר בזכותו של הבעל להתגורר בבית עם בת זוג שעימה יצר תא משפחתי חדש וכי לא ראוי שערכאה שיפוטית תמנע זכות זו, במיוחד כאשר הטענה היא כי עליו לשלם דמי שימוש ראויים ולא באשר לעצם זכותו על הבית.

על כך ערערה האשה לבית המשפט העליון. בערעור טענה כי הבעל היה צריך לקבל את הסכמתה למגורי בת הזוג בבית משום שהיא שותפה בנכס. לדעתה, הכנסת בת הזוג לגור בבית המשותף חורגת משימוש רגיל בבית ובשל אי תשלום דמי השימוש הראויים נוכחות בת הזוג היא הסגת גבול בחלקה בבית.

כאב מובן

בפסק הדין של בית המשפט העליון כתבה השופטת ארבל כי החליטה לדחות את הערעור למרות ש"כאבה של האשה מובן לה". השופטת ציינה כי מתן רשות לערעור שני מותנית בכך שחשיבותו המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים לו, ולבקשת האשה אין חשיבות כזאת.

אולם גם לגופו של עניין לא מצאה השופטת ארבל הצדקה להתערבות בית המשפט העליון, שכן אין חולק כי האישה זכאית לקבל מהבעל דמי שימוש ראויים על השימוש בבית. אם אינו משלם סכום זה פתוחות לפני האישה האפשרויות המשפטיות לאכוף זאת עליו.

ארבל כתבה כי "בנסיבות העניין תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי אכן גורמת לכאורה תחושת אי-נוחות ותחושה כי לא נעשה צדק עם האשה. עם זאת, אני סבורה כי כאשר מדובר בסכסוך ארוך שנים ובשים לב להחלטות שניתנו סביב זכאותה של האשה לדמי שימוש ראויים, אכן סעד של מניעת כניסתה של בת הזוג לבית המצוי בבעלותם המשותפת שלה ושל הבעל נראה כסעד בלתי מתאים. אין באמור כדי לפגוע כמובן בזכותה של המבקשת בנכס".