תביעה: דוח התנועה לא נשלח לכתובת החדשה

יהונתן דבורקין תבע את דואר ישראל בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות לאחר שדוח תנועה שנשלח לכתובתו הישנה בחודש ינואר 2000 התקבל בכתובתו החדשה בחודש דצמבר 2005.

הדוח המקורי שניתן בגין דיבור בפלאפון במהלך נהיגה, הסתכם בסך של 750 שקל ותפח לכדי 2,973 שקל לאחר שצבר תוספות שונות. לדבורקין נודע על כך לאחר שביקש לחדש את רישיון הנהיגה ונאמר לו שהדבר בלתי אפשרי כל עוד לא שילם את הדוח. לדבריו, שלושה שבועות לפני שמשטרת ישראל שלחה את הדוח לכתובתו הישנה בנצרת עילית, הזמין שירות "עקוב אחריי" לכתובתו החדשה בראשון לציון וקיווה שהדוח יגיע. "התכוונתי להישפט ולטעון לחפותי מאחר ושוחחתי בטלפון הנייד כשהרכב היה בעצירה בפקק ולא בנסיעה. זכות זו נשללה ממני בשל מחדלי הנתבעת".

בכתב ההגנה טען דואר ישראל שיש לדחות את התביעה בשל התיישנות ולאחר שלא הוגשה תוך שנה ממועד המשלוח. כמו כן שחוק הדואר מעניק חסינות מפני תביעה מסוג זה ולחילופין מגביל פיצוי לנזק ישיר עד לסך של 525 שקל.

בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר קיבלה השופטת פנינה לוקיץ' את התביעה ודחתה את טענות דואר ישראל. לדבריה, הן אינן רלוונטיות למקרה ולא ניתן לקבל את טענת ההתיישנות מאחר והתובע היה הנמען ולא ידע על משלוח דבר הדואר. עוד נקבע שהדואר התרשל רשלנות חמורה והתובע יצא ידי חובתו כשהוכיח שנתן הוראה להעביר את דברי הדואר לכתובתו החדשה. "רשות הדואר לא סיפקה הסבר לכך שדבר הדואר נמסר לכתובת הקודמת של התובע למרות ובניגוד לקיומה של בקשה להעברת דברי דואר לכתובת אחרת, הוראה שלא הכחיש את קיומה". השופטת הוסיפה שלחובת התובע רשלנות תורמת בשיעור של 50 אחוז, "בשל העובדה שלא מיצה את האפשרויות שעמדו בפניו להביא לביטול התוספות החוקיות על הקנס ולא פנה לבית המשפט המתאים בבקשה לבטלן".

בסופו של דבר דואר ישראל חויב לשלם לתובע 2,524 שקל שישולמו תוך 30 יום.