אובססושי

סוגים שונים של שיגעונות יש לאנשים. יש כאלה שבודקים שוב ושוב שסגרו את הדלת או כיבו את הגז, יש שחייבים לסדר את הנעליים זו לצד זו, יש שלא נרדמים אם הארון פתוח ועוד ועוד. מסתבר, גם שישנם לא מעט אנשים שממש משוגעים על סושי. קצת מפתיע, בהתחשב בעובדה שרוב האוכלוסיה בארץ אינה מלוכסנת עיניים ועדיין סושיות ממשיכות לצמוח גם במקומות לא צפויים כמו רעננה.

מסעדת "סושי מאניה" הכשרה נמצאת ברחוב שקט סמוך לאחוזה, רחובה הראשי של העיר. בעלי המקום, יואל ופולה, הם עולים מצרפת, רופאים בהשכלתם, שמגשימים חלום בדמות מסעדות קטנות ואיכותיות. הסנונית הראשונה היתה "לה טרטוריה" האיטלקית ולאחרונה הצטרפה אליה אחות מאומצת מהמזרח הרחוק (אנג'לינה - מאחורייך!).

לביקור ב"סושי מאניה" הצטיידתי בבן זוגי, מלוכסן פוטנציאלי. קיבלתי את התפריטים ובהינו בהם דקות ארוכות. כשהמלצרית הגיעה לרשום את ההזמנה שאלתי אותה אם יש גם תפריט בעברית. זה היה פשוט ממש כמו לקרוא יפנית (רק ב-22 אותיות).

למזלנו הרב, הצוות סבלני לאנשים כמוני שאינם מבחינים בין הסוגים הרבים של סושי שמציע המקום. קיבלנו הסבר מפורט על כל מאקי, ניגירי, קליפורניה וסושי המופיעים בתפריט וברחנו קומבינציית אינסייד אאוט, בציפוי שומשום (109 שקל).

קיבלנו מגש שנראה כאילו יצא מז'ורנל. זוגות, זוגות ניצבו גלילות האורז והאצה, במילוייהם השונים וקרצו אלינו. כדי להיות בטוחים, הזמנו עוד מנה של סומו פיש - דג דניס בשקדים מולבנים, שמוגש עם נודלס ירקות (59 שקל).

טריות החומרים ורעננות השילובים המקוריים (כמו סושי פיוז'ני משהו עם גבינת פטה), היו מורגשים בכל נגיסה. למרות שסושי אינו הבחירה הראשונה שלי, אחרי הטעימה הראשונה הייתי שותפה פעילה לחיסול המנה. האירוח היה קשוב ונעים ואפילו הצלחנו להחליף כמה מילים עם השף בועז, שמנצח על המטבח.

סושי מאניה מקסימה כי היא מצטיינת בפרטים הקטנים. החל בעיצוב הדומיננטי בצבעים של שחור וכתום, דרך מקלות האכילה המיוחדים וכלה בשוקולד המריר האיכותי המוגש לצד הקפה.

מלבד סושי, ניתן למצוא בתפריט גם מבחר מנות חמות אחרות מהמזרח הרחוק. המקום כשר, אין בעיית חנייה ואם אתם ממש ממהרים יש גם Take Away. במילים אחרות, גם מחוץ לתל אביב יודעים לגלגל.