חשיפה: בר-און זומן לעדות; הטענה: שחיתות במיליונים

שר האוצר רוני בר-און זומן לעדות בהליך אזרחי המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הטענה נגדו מצד החברה שהגישה את התביעה: הטיית מכרז שפרסמה המועצה להסדר ההימורים בספורט (להלן: המועצה), ומעורבות לכאורה בשחיתות כספית בהיקף של מיליונים. בית המשפט חייב את בר-און להגיע למסירת עדות - למרות התנגדותו, ואחרי שהתחמק, בפועל, מספר פעמים, כפי הנראה מחשש שיוצגו בפניו שאלות מביכות. המועצה ובר-און מכחישים את כל הטענות נגדם.

על-פי צו שהוציאה השופטת נורית אחיטוב, זומן בר-און למסירת עדות ביום 22.10.07 בתביעה שהגיש היזם, בועז ז'ורבין, בשנת 1999, באמצעות חברת שווקים חדשים הוצאה לאור בע"מ (להלן: שווקים חדשים). ז'ורבין מיוצג על-ידי עורך הדין זאב ולנר.

לטענת ז'ורבין, בשנת 1998, בעת שכיהן בר-און בתפקיד יושב-ראש המועצה להסדר הימורים בספורט, הוא הוביל מהלכים מושחתים שנועדו, בשורה התחתונה, להיטיב עם מקורביו בסכומי כסף הנאמדים במיליונים. מדובר, על-פי התביעה שהוגשה ב-1999, בידידיו הקרובים דאז, פיני זהבי ואלי עזור. בירור המשפט מתעכב זמן רב מאוד (שמונה שנים), הן בשל העומס בבית המשפט המחוזי, והן מחמת תרגילי שיהוי שבוצעו על-ידי כמה גורמים, ובהם בר-און עצמו.

המועצה מכחישה ודוחה הטענות

המועצה מכחישה את כל טענותיו של ז'ורבין. לטענתה, ההתקשרות עמו נפסקה בסוף תקופת ההסכם (1998). בכתב ההגנה נאמר, בין היתר:

* המכרז בוצע כדין, כפי שמתחייב מגוף ציבורי. בראש ועדת המכרזים עמדה חברת המועצה, עו"ד אורית לב, ששימשה עובדת מדינה בלשכה המשפטית במשרד האוצר;

* חמש הצעות הוגשו, ארבע מהן עמדו בתנאי הסף. ז'ורבין לא הגיש הצעה;

* העיתון שהפיק ז'ורבין כלל פרסום מודעות לשירותי מין, פרסומים בלתי-חוקיים שאין המועצה יכלה לתת ידה לכך.

יצחק שני: "המדובר במאפיה"

בתביעה נטען, כי בר-און פעל להפסקת חד-צדדית של התקשרות המועצה עם שווקים חדשים, וגרם בכך להפסקת הוצאת עיתון ספורט על-ידי שווקים חדשים, עיתון שחולק קודם לכן בסוכנויות הספורט טוטו בישראל. בר-און מאושם בכתב התביעה בכך שפעל לפרסום מכרז תפור (למרות שלמועצה היה פטור ממכרז, בעניין זה), ובמקביל פעל להטיית המכרז לטובת ידידיו האישיים – אלי עזור ופיני זהבי, וגרם, בסופו של דבר, לכך שהם קיבלו לידיהם את הזכיון להוצאת העיתון. מאז ועד עתה גרפו לזכותם מיליונים רבים, שלא כדין, לכאורה. ז'ורבין תובע פיצויים בסכום כולל של 7.2 מיליון ש"ח (במחירי 1999).

בהליכי התביעה השונים חושף ז'ורבין, כי בטיעוניו נגד בר-און הוא מתבסס, בין היתר, על דבריו של יצחק שני, מי שכיהן באותה תקופה בתפקיד מנכ"ל ספורט טוטו. לדבריו, איציק שני גילה לו, ממש באותו זמן, כי בר-און רוקח מזימה שבסופה יוצא העיתון מידיו של ז'ורבין, ויועבר לידיהם של זהבי ועזור. במסגרת זו יזם בר-און את פרסום המכרז התפור, במגמה ברורה למסור זאת לידיהם של זהבי-עזור. "מדובר במאפיה", אמר אז יצחק שני, "שפועלת באופן בלתי חוקי ובלתי תקין". על חלק מהביטויים חזר שני גם בפני חוקר פרטי ששכרה המועצה.

נטען עוד בתביעה, כי הנימוק שהעלתה המועצה – כאילו הפסקת ההתקשרות עם ז'ורבין נעשתה, בין היתר, בשל זאת שבעיתון פורסמו מודעות לשירותי מין, הינו נימוק כוזב ומטעה, שכן: הנהלת המועצה היא-היא המשמשת עורך-ראשי - בכוחה היה לאסור הפסקת פרסומות אלה, והיא לא עשתה זאת, גם בשל זאת שהסכימה, בשתיקתה, לכך שמדובר בשירות לגברים קוראי עיתון ספורט.

ז'ורבין חושף בהליכי המשפט גילויים נוספים, לכאורה, על קשריו של בר-און עם עזור וזהבי. נטען, בין היתר, כי בר-און פעל במסגרת המועצה לפרסום בהקף של מיליוני ש"ח בערוץ 24, שבבעלותם של זהבי ועזור, וזאת למרות שאותה פעל הערוץ באופן בלתי חוקי.

בר-און ניסה להתחמק

כאמור, בר-און ניסה להתחמק ממתן עדות. בניגוד למתחייב ממעמדו ותפקידו אז במועצה, ועתה כשר בממשלה, הוא ניסה להרחיק עצמו ולהימנע ממסירת גירסתו. למרות שהמעשים המיוחסים לו בוצעו בעת שלא היה חבר כנסת, טען בר-און לחסינות גם לעניין זה - צו קודם שהוציא בית המשפט, לא כובד בתואנה פרוצדורלית; בר-און עמד על-כך שזימונו יבוצע רק בהסכמת יושבת-ראש הכנסת, דליה איציק.

השופטת הציעה: וידאו קונפרנס...

השופטת אחיטוב ניסתה גם היא להקל על בר-און. במשך תקופה ארוכה ובאופן מוזר היא לא איפשרה זימונו לעדות, למרות חלקו הברור במחלוקת העובדתית והמשפטית - גם אם טיעוניו של ז'ורבין מןפרכים. לשם כך היא אף יזמה – לאחר שכבר הסכימה לזמנו לעדות - מתן עדותו של בר-און באמצעות וידאו-קונפרנס...

יודגש, כי בתי המשפט מסכימים רק לעתים נדירות לשמוע עדותו של עד בכלל וקל וחומר עד מרכזי בפרט, באמצעי טכנולוגי זה (וידאו קונפרנס). העדת עד באמצעי זה נעשית רק במקרים מיוחדים, כגון: כאשר מדובר בעדה-נפגעת מין, החוששת להימצא בקרבתו של הנאשם; כאשר מדובר בעד שאינו אזרח ישראל וקיים קושי לגיטימי בזימונו ו/או הבאתו לישראל; כאשר קיים צורך ביטחוני ו/או מודיעיני בהסתרת זהותו של עד.

כאמור, השופטת אחיטוב הוציאה צו המחייב עתה את בר-און להגיע למסירת עדות. השופטת נהגה כך, לאחר שהשתכנעה כי בנסיבות הפרשה, אין מנוס מזימונו של בר-און.

צילום: אחיטוב. עיכבה זימון בר-און