איך להיגמל מסמים ב-10 ימים

בניין בן שתי קומות, שבמרכז יפו, הוא המרכז הגדול מסוגו בארץ לשיקום נפגעי סמים. מדי יום ביומו - גם בשבתות ובחגים - פוקדים אותו כ-100 מהם, הזוכים לטיפולו המסור של צוות מקצועי, המונה 15 איש: רופא, פסיכיאטר, ארבעה פסיכולוגים, חובש, מרפאת בעיסוק ושבעה מדריכי-גמילה.

מיעוטם של נפגעי הסמים מגיעים למרכז ביוזמתם העצמית, או על-ידי הפניה של לשכת הרווחה והמוסד לביטוח לאומי. רובם מגיעים אל בין כתליו בעצת חברים, שזכו לקבל בו טיפול ונגמלו משימוש בסם. המרכז לגמילה אמור לשמש תשובה לעליה המדאיגה במספר הנרקומנים באיזור.

מכל השכבות

על דרך פעולתו של המרכז היפואי נאות לספר לנו הצוות הנמרץ הפועל בו ללא לאות. אל המרכז מגיעים גברים ונשים, מכל שכבות הציבור, בגילים שבין 18 עד 82 - רובם גברים, בני 20-30, חסרי-מקצוע והשרויים במצוקה חברתית. פרט מעניין: קרוב ל-25 אחוז מכלל המטופלים הם ערבים.

כל מי שמבקש לעבור טיפול-גמילה מופנה, תחילה, לשני פסיכולוגים, המחליטים אם לקבלו לטיפול. משנתקבל - נבדק הפונה בדיקה ראשונית על-ידי רופא המרכז וזה מפנה אותו לבדיקות רפואיות כלליות. במקרים רבים מתברר כי נפגעי-סמים לא ביקרו, במשך שנים, אצל רופא, ואז מאבחנים אצלם, לא אחת, בצד השימוש בסמים, גם מחלה אחרת.

הטיפול שלו זוכים נפגעי הסמים הוא תרופתי-משולב. התרופה היא אדולן (מתדון), הניתנת בשתייה, אחת ליום, בכל בוקר. זוהי תרופה מייצבת ומרגיעה, שבעקבותיה אין עוד המסומם חש בתסמונת-גמילה. היא אינה מלווה כל כאב, טעמה מריר, ומי שנוטל אותה - עשוי לתפקד ולעבוד כשהתרופה בגופו. יש נפגעי-סמים המקבלים את התרופה לזמן קצוב של עשרה ימים ובתום תקופה זו מפחיתים להם את המינון, עד לגמילה המוחלטת. לעומתם, יש המקבלים את התרופה לתקופה ממושכת, ואף בלתי-מוגבלת.

בד בבד עם נטילת התרופה - מוזמן נפגע הסם לשיחה עם צוות המרכז. בשיחה זו שופך הנפגע את מרי-ליבו, משמיע את טענותיו וקובלנותיו וזוכה לדברי הרגעה, בצד הדרכה מעשית, לאי-שימוש בסם, ואפילו בהדרכה ללימוד מקצוע, למציאת עבודה ודיור ולניהול חיי-משפחה תקינים יותר.

טיפול דיסקרטי

יש מטופלים הזוכים לטיפול אישי-דיסקרטי, כאשר משפחתם אינה מובאת בסוד הטיפול, על-פי בקשתו של המטופל; ויש, לעומתם, המבקשים דווקא לשתף את משפחתם בצרתם. במקרים כאלה מודרכת המשפחה על-ידי צוות המרכז בכל הקשור לשיקומו של בן המשפחה. נפגעי-סמים, המבקשים להיקלט במעגל העבודה, זוכים לעבור טיפול-שיקומי ראשוני במרכז עצמו: בקומתו השניה מצוי מפעל מוגן לעבודות קלות, שאותו מפעילה מרפאה בעיסוק.

כדי למנוע את הברחת התרופה היקרה אל מחוץ לכותלי המרכז - היא ניתנת, עקרונית, בין כתליו בלבד. לדברי הצוות המטפל, היו מקרים שבהם נטלו מטופלים את התרופה אל פיהם "ויצאו לרגע" החוצה, מבלי לבלוע אותה. בדיעבד התברר, כי הם הצליחו לפלוט את התרופה הנוזלית, שאותה החזיקו בפיהם, כל אותה העת, לתוך בקבוק, שהוכן מבעוד מועד, ולאחר מכן מכרוה בכסף מלא למעוניינים, וכאלה אינם חסרים. במקרים אחרים נעשו ניסיונות-פריצה למרכז הגמילה, במטרה להבריח מבין כתליו את בקבוקי התרופה, אולם בכל אותם מקרים העלו הפורצים חרס בידיהם.

רק במקרים מועטים מוצאת התרופה אל מחוץ לכותלי המרכז וזאת כאשר המטופל מרותק לביתו, בשל מחלה, או שהוא נזקק לה במקום-עבודתו. במקרים כאלה מגיע למקום איש המרכז, המפקח אישית על נטילת התרופה. מה שבטוח - בטוח.

סבא מסומם

על כמה מהמקרים המטופלים במרכז נאות לספר לנו הצוות הרפואי:
א.מ. הוא צעיר בן 28, בן למשפחה מרובת-ילדים, שגדלה בשכונת-מצוקה בתל אביב. מגיל 16 הוא החל משתמש בסמים ובד בבד התגלגל לזרועות הפשע. א.מ. הובא למרכז הגמילה במצב נואש כמעט, וזכה לטיפולים במשך חודשים אחדים. בד-בבד עם התרופה שניתנה לו מדי יום, נערכה לא.מ. תוכנית-שיקום מקיפה, שבעקבותיה שוב נקלט במשפחתו ולראשונה בחייו מצא עבודה. אך העיקר: הוא הפסיק להשתמש בסם שנהג ליטול.

ש.כ., בת ה-21, באה ממשפחה הרוסה. אביה נהג באלימות כלפיה וכלפי אמה וכתוצאה מכך נקלעה הצעירה למשבר נפשי עמוק. עד מהרה מצאה עצמה הצעירה האומללה מתגוללת ברחוב ועוסקת בזנות. בד-בבד החלה נוטלת סמים, שאת קנייתם מימנה מרווחיה כזונה. היא לא הצליחה לצאת ממעגל הקסמים הזה, עד שמצאה את עצמה, בוקר בהיר אחד, במרכז הגמילה היפואי. בעקבות נטילת התרופה והשיחות הממושכות עם הפסיכולוגית שלה במרכז - שוב אין היא עוסקת בזנות ואף אינה נוטלת סמים.

ס.מ. הוא ערבי-מוסלמי, בן 30, בעל משפחה מרובת-ילדים. כבר בהיותו בן 18 התמכר, בהשפעת חברים, לסמים. במשך 12 השנים האחרונות השתמש, תדיר, בחשיש ובאופיום, תוך שהוא מאבד, בשל תזונה לקויה, את שיניו. לפני חמישה חודשים, בתום תקופה קצרה של טיפולי-גמילה, פסק ס.מ. להשתמש בסמים, נקלט במפעל מוגן, במשך מספר שעות ביום, ובימים אלה אף החל מטפל בשיניו, לאחר ששוכנע כי ביקור אצל רופא-שיניים רק יועיל לו.

ס.נ. הגיע ארצה בילדותו מאחת מארצות הבלקן ועד גיל 18 התגורר בקיבוץ. בצה"ל שרת כנהגו של קצין בכיר. עם סיום שירותו הצבאי נדחף על-ידי אחיו המבוגר לזרועות הפשע והוא אף היה זה שלימדו להשתמש בסמים. מספר פעמים מצא עצמו ס.נ. בין כותלי הכלא על ביצוע עבירות שונות ומשונות. למזלו הרב, השיגו אותו אנשי מרכז הגמילה ברגע הקריטי ממש, והוא קיבל את התרופה הנוזלית. לאחר סידרת-טיפולים - נגמל מן הסם.

בין מטופלי מרכז הגמלה היפואי בולטת קבוצה קטנה של ישישים, ביניהם א.ט., המכונה בפי אנשי המרכז "הסבא המסומם". סבא זה, בן ה-82, יליד יפו, הוא מקרה יוצא-דופן. כל חייו חי באורח סדיר, מבלי שהסתבך עם החוק, למרות נוהגו ליטול אופיום במשך למעלה מ-50 שנה. לעת זיקנה משנתקשה בהשגת הסם הנדיר והיקר, הגיע, בהשפעת חברים, למרכז הגמילה. בתום סידרת-טיפולים נגמל כליל מנטילת הסם, אך במחיר יקר: הוא ישועבד - כמו במקרים קשים אחרים - לנטילת התרופה כל ימי חייו.

חיפוש גומלים

בששת החודשים הראשונים של השנה האזרחית הנוכחית נשרו 59 אחוז מן המטופלים שנתקבלו בפרק-זמן זה במרכז הגמילה היפואי. אולם, מתוך 41 האחוז הנותרים - נמצאו 88 אחוז נקיים מסם והם מצויים עתה בשלבי-שיקום סופיים. עתה מייחלים אנשי מרכז הגמילה היפואי לכוח-עבודה נוסף, שיסייע להם בעבודת הקודש. אלא שמתברר כי מומחי-גמילה צריך בישראל לחפש בנרות.

בתוך כך מתנהל בימים אלה מאבק עיקש לפתיחת מרכז-גמילה גדול נוסף לגוש דן, האמור לשרת את נפגעי הסמים הרבים באיזור. נכונות עקרונית, ואפילו תקציב נאות לפתיחת מרכז כזה - יש ויש. הבעיה היא מיקומו של אותו מרכז. שום רשות מקומית בגוש דן, שהובאה בסוד הדברים, אינה מוכנה לאשר את פתיחתו בתחומה. במדינת ישראל עדיין רווחת הדיעה, כי נפגעי-סמים הם בסטטוס של חולי-נפש, או - במקרה הטוב - מצורעים, ששומר-נפשו ירחק מהם.

ובתוך כך מתכננת הרשות למלחמה בסמים לכפות על נרקומנים תוכניות-גמילה באמצעות חקיקה, או על-ידי שלילת הגימלה שהם זכאים לקבל מהמוסד לביטוח לאומי עקב התמכרותם לסמים. הצרה היא שעם תנאי הזכאות לא נמנית דרישה להשתתף בתוכנית הטיפול או הגמילה, אף כי רבים ממקבלי הגימלה היו בטיפול בעבר, או מקבלים טיפול כזה בהווה.