הקטינות יפוצו עקב התנהגות משטרתית אלימה

תביעות נגד המשטרה הוגשו מטעם שלוש קטינות אשר נעצרו בהפגנה במחאה על תוכנית ההינתקות ביולי 2005. אירועי יום זה והתנהגות השוטרים עומדים בלב לבן של התביעות, אשר הוכרעו לטובת הקטינות ואלו יקבלו פיצוי בסך 10,000 ש"ח כל אחת.

התביעות בעיקרן חולקו לשתיים; בתביעה הראשונה תובעות שתי קטינות פיצויים בגין נזקים לא ממוניים בסך של 17,800 ש"ח ממשטרת ישראל ומשלושה שוטרים המועסקים בשירותה. בתביעה השנייה תובעים קטינה ואביה פיצויים לא ממוניים בסך של 16,500 ש"ח ממדינת ישראל, שני שוטרים וסוהרת בית כלא מעשיהו.

ביולי 2005, אירעו הפרות סדר וחסימת צירי תנועה במחאה על תוכנית ההינתקות באזור הכניסה לירושלים. התובעות, יחד עם מפגינים אחרים, לא נענו להוראות המשטרה לפיזור ההתקהלות על-מנת לאפשר תנועה סדירה של רכבים. לאור זאת, נעצרו מספר מפגינות, ביניהן התובעות, אשר הועלו לניידת משטרתית והוסעו לתחנת המשטרה בליווי של ארבעה שוטרים. אחד החוקרים ביקש את הסכמת העצורות לצלמן, ומשאלה סירבו, נאלץ יחד עם שוטרים נוספים לצלם את הבנות בכוח. לטענת התובעות הצילום נעשה שלא כדין.

מחלוקת הצדדים מעלה את השאלה האם במהלך אותם אירועים הופעלה אלימות שלא לצורך ושלא כדין כלפי התובעות על-ידי הנתבעים. התובעות טענו, כי נגרמו להן נזקי כאב וסבל ואף עוגמת נפש בשל השפלה ואיומים של אותו היום. התובעות ייחסו אלימות לנתבעים במהלך שלושה אירועים שונים ביום מעצרן: א) במהלך הנסיעה בניידת המשטרתית וביציאה ממנה, ב) במהלך חקירת התובעות והצילום שצולם בניגוד לרצונן, ג) במהלך חיפוש שבוצע על גופה של אחת התובעות בכלא מעשיהו.

בית המשפט הכריע, כי הנתבעים לא הצליחו לבסס את גרסתם אודות מעשי האלימות של העצורות במהלך הנסיעה בניידת ביום האירוע. לפיכך, בית המשפט אימץ את גרסת התובעות וקבע כי הן הותקפו פיזית ומילולית על-ידי שוטר בניידת המשטרתית.

בנוסף, קבע בית המשפט כי לדחות את הטענה של אשם תורם אשר נטענה נגד התובעות, משלא הוכח כי גרמו נזק לניידת המשטרתית בדרך לתחנת המשטרה.

ביחס לתביעה של חיפוש על הגוף נגד רצונה של אחת התובעות, נקבע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ביחס לטענת החיפוש הבלתי חוקי. לא זו ואף זו, היא גרמה לנזק ראייתי לצד שכנגד בכך שמסרה שם שגוי של הסוהרת שקלטה אותה, ובכך מנעה מהמדינה אפשרות להביא ראיות לסתור באמצעות הסוהרת שהיתה באותה משמרת.

בית המשפט ציין, כי פעולת צילום יכולה להתבצע ללא הסכמת אדם, תוך שימוש בכוח סביר. עצם השימוש בכוח לצורך ביצוע צילום התובעות כן היה בסמכות המשטרה. הכוח שהופעל נגד התובעות בנסיבות העניין היה סביר בהתחשב בעובדה שהן התנגדו להזדהות ולהצטלם.

בית המשפט קבע, כי השוטר והמדינה חייבים לפצות על הנזק שנגרם כתוצאה מהאלימות בתוך ניידת המשטרה לאחר המעצר. בית המשפט ציין, כי על אף שהאירועים לא גרמו לתובעות חבלות העולות כדי נכות לצמיתות, יש לראות בחומרה רבה את ההתנהגות הראויה לכל גנאי של השוטר אשר עשה את מעשיו, במתכוון ותוך רמיסת הדינים שחלים עליו, והכול תוך ידיעה שמדובר בקטינות אשר לא חטאו כלפיו במאומה. לאור זאת, ביהמ"ש העמיד את הפיצוי לכל אחת משלוש התובעות בגין אירוע האלימות בניידת על סך 10,000 ש"ח בצירוף אגרת התביעה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (של כל אחת מהן) ועד התשלום בפועל.