שופטת לא ביטלה אישומי גד זאבי אך הסתייגה מהם

שופטת בית משפט השלום בתל אביב דניאלה שריזלי דחתה (9.10.07) את בקשתם של איש העסקים גז זאבי, מנכ"ל מל"ם מערכות גלעד רבינוביץ', יובל אקר שהיה סמנכ"ל הכספים של זאבי אחזקות ודירקטור במל"ם ועו"ד אסף טיבר, שהיה היועץ המשפטי של מל"ם לבטל את כתב האישום נגדם בגלל "אכיפה בררנית פסולה" ובגלל היעדר בסיס לאיום. עם זאת, הסכימה השופטת כי ההחלטה להגיש את כתב האישום מעוררת סימני שאלה גדולים.

הארבעה הועמדו לדין יחד עם חברת מל"ם, על עבירות מרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב.
כתב האישום נוגע להצבעה שהייתה באסיפת בעלי המניות של מל"ם שזאבי היה היו"ר שלה והחזיק ב-68.8% ממניותיה על אישור שכר חודשי של 10,000 דולר לזאבי. בכתב האישום נטען כי זאבי, רבינוביץ' ואקר היו מעוניינים באישור ההחלטה, המוגדרת על-פי החוק כ"עסקה של בעל עניין", באסיפה הכללית אך חששו כי לא יושג בהצבעה הרוב הדרוש בחוק החברות לאישור עסקה כזאת - לפחות שליש מקולות בעלי המניות הנוכחים באסיפה, שאינם בעלי "עניין אישי". לפיכך,
קשרו השלושה קשר לקבל במרמה את הסכמת האסיפה לעסקה באמצעות מצג כוזב.

המצג הכוזב קשור ל-766,365 מניות מלם שהחזיק זאבי באמצעות חברה בשליטתו. מניות אלה שועבדו לבנק הבינלאומי הראשון נגד אשראי, והוחזקו בפועל בידי החברה לנאמנות של הבנק ונרשמו בשמה במרשם בעלי המניות של מלם. כדי להשיג את הרוב הדרוש באסיפה הציגו השלושה את השתתפות המניות המשועבדות הללו בהצבעה כ"הצבעה של בעלי מניות נטולי עניין אישי". כדי ליצור מראית עין שאין מדובר במניות שיש להן זיקה לזאבי, ביקש עו"ד טיבר מהחברה לנאמנות של הבנק הבינלאומי לשלוח נציג לאסיפה שיצביע מכוח המניות המשועבדות. מרמה זו הביאה את האסיפה לאשר לזאבי את השכר שרצה. עו"ד טביר אף דיווח לאחר מכן לרשות לניירות ערך כי הוא עצמו הצביע מטעם החברה לנאמנות של הבנק. על מעשים אלה הוגש כתב האישום.

הגנה מן הצדק

פרקליטו של רבינוביץ' הגיש בפברואר 2007 לבית משפט השלום בקשה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, והנאשמים האחרים הצטרפו לבקשה. בסוף מארס גם כפרו הנאשמים במשפטם באשמות המיוחסות להם.

בבקשתם לביטול כתב האישום, טענו הנאשמים כי הפרקליטות ורשות ניירות הערך הפלו אותם לרעה לעומת מקרים דומים שבהם הטילה הרשות רק סנקציות אזרחיות.

לדבריהם, מתעוררת בפרשה סוגיה משפטית אוטנטית בדבר זכויות ההצבעה שנלוות למניות עקב שעבודן לבנק. מאחר שאין בחוק ובפסיקה פתרון משפטי חד-משמעי לגבי סיווג ההצבעה מכוחן של מניות אלה, טענו פרקליטי הנאשמים, אין מקום לקביעה ההחלטית המובעת בכתב האישום, כאילו הייתה ההצבעה הספציפית נגועה ב"עניין אישי". לדבריהם הסתמכו הנאשמים על חוות דעת משפטית שקבעה זאת, ועל כן לא ניתן לייחס להם ולחברת מלם אחריות פלילית, לא לעניין הצגתן וסיווגן של המניות כנטולות עניין אישי, ובוודאי לא לעניין הרישומים והדיווחים שנטען לגביהם כי היו כוזבים.

שיקולים ענייניים

בתגובה על טענות אלה הכחישה הפרקליטות את הטענה בדבר אפליה באכיפה, וטענה כי כתב האישום הוגש לאחר חקירה עניינית וממצה, ומתוך שיקולים ענייניים ומקצועיים, בלא שמץ של שרירות לב.

הפרקליטות אישרה כי הטיפול בפרשה החל כטיפול "אזרחי", עקב דיווחו של עו"ד טיבר לרשות ניירות הערך על תוצאות ההצבעה, אך הרשות פתחה בחקירה פלילית כאשר שוכנעה שמדובר במרמה. הפרקליטות דחתה את טענת פרקליטי הנאשמים כי יש אי בהירות באשר למעמדן של המניות המשועבדות ולסיווג ההצבעה מכוחן.

השאלה אם נקטה המאשימה באכיפה בררנית פסולה, כטענת הסניגורים, תוכרע, בסופו של יום, על-פי איזון נאות בין האינטרסים השונים המעורבים, ולאחר שיתן בית המשפט משקל ראוי לכל אחד מהם.

ביקורת על הרשויות


בהחלטתה לדחות את בקשת הנאשמים, לא היססה השופטת שריזלי למתוח ביקורת על התנהלות הפרקליטות ורשות ניירות הערך. שריזלי ציינה כי הפרקליטות אישרה את הדוגמאות שהגישו פרקליטי הנאשמים בעניין הטיפול שלה במחלוקות על סיווג מניות. הפרקליטות גם אישרה את טענות הסנגורים כי אף לא באחד ממקרים אלה הוגש נגד המעורבים כתב אישום, למרות שלגישת הרשות לניירות ערך אושרו העסקות עם בעלי השליטה שלא כדין.

השופטת הדגישה כי בכל הדוגמאות עברה סוגיית כֵּנות סיווגן של מניות השליש כ"בלתי נגועות בעניין אישי" כחוט השני. מכאן, כתבה השופטת, ש"יש מכנה משותף אשר חייב, לטעמי, התייחסות שוויונית באכיפה. בפועל - הודגמה אבחנה מהותית מבחינת יחסה וטיפולה של רשות ניירות הערך בין המקרה שלפנינו לבין המקרים שהזכרתי; משמע, שבניגוד למקרים בהם הסתפקה הרשות בסנקציות אזרחיות השאובות מן החיקוקים הרלוונטיים, ראתה הרשות לנכון, במקרה שלפנינו, להעמיד לדין לא רק את יועצה המשפטי של מלם, שהיה אחראי לסיווג המניות המשועבדות כנטולות "עניין אישי", אלא גם את החברה ואת מנהליה.

התעלמות מהפרובלמטיקה המשפטית

השופטת הוסיפה כי "בבדיקת תוצאות ההצבעה והדיווח התעלמו הרשות והפרקליטות מסימני השאלה ומהפרובלמטיקה ביחס לזכויות ההצבעה המלוות את המניות הספציפיות, מה שמעלה חשש לאי שוויוניות בבדיקת מקרה זה לעומת האחרים".

ועוד כתבה: "לעמדתי, אילו נקטו כאן הרשות והמאשימה באמות מידה זהות לאלה שאימצו בבדיקת המקרים האחרים, דוגמת זה האחרון, ספק אם מסקנתן הנחרצת הייתה שסיווג המניות המשועבדות כבלתי נגועות נעשה, על פניו, בכזב, או, מתוך כוונה לרמות את האסיפה הכללית".

מהלכים תמוהים

"המהלכים התמוהים שנקטה בהם הרשות; תחושת אי השוויון באכיפה שעוררו המהלכים; והעדר הסבר סביר לאחדים מהם - מביאים לשאלה אם ראוי לבטל את כתב האישום מחמת שמדובר באכיפה בררנית פסולה", כתבה השופטת.

עם זאת, כתבה השופטת כי מצאה ש"מהלכים אחדים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום, עשויים היו לעורר סימני שאלה באורח המצדיק ירידה לחקר האמת". לדוגמה, המגעים שקיימו אחדים מהנאשמים עם הבנק והחברה לנאמנות לפני מועד האסיפה הכללית, לצורך הענקת יפוי כוח לעו"ד טיבר, וכן הימנעותו של טיבר מהצגת העובדות כהוויתן לאסיפה הכללית.

אמונה תמה?

לפיכך, כתבה השופטת, "יקשה עליי לומר שבהחליטה לפתוח בחקירה נהגה הרשות באכיפה שלוחת רסן, שהונעה מתוך מניע זדוני פסול, או, שביקשה להשיג מטרה פסולה. נוכח ממצאי החקירה - יקשה גם לומר שפסולים לחלוטין היו מניעיה של הפרקליטות. לא מן הנמנע, אפוא, שההחלטה להעמיד את הנאשמים לדין, התקבלה על-ידי המאשימה מתוך אמונה תמה כי היא מצייתת לאינטרס הציבור המורה לרדת לחקר האמת, ולמצות את ההליך הפלילי נגד מי שפגע בערכים שהם מוגנים בחוק ניירות ערך".

טענות כבדות משקל

השופטת קבעה כי טענות באי-כוח הנאשמים הן טענות כבדות משקל, וכי מהלכים שונים של הרשות לניירות ערך עוררו תחושה של אכיפה בלתי שוויונית. אבל מכיוון ששוכנעה כי שיקולי הפרקליטות בהחלטתה להעמיד את הנאשמים לדין, אינם מגיעים לכדי אכיפה בררנית פסולה, אין היא יכולה לבטל את כתב האישום מסיבה זו.